|
|
 תכנים
חקלאות צמחית במדבר
דוד בן-גוריון- המכתב לשדה- בוקר
שדה בוקר והתנועה הקיבוצית
על התרבות בשדה בוקר
 הפניות (קישורים) בנושא
ריק
 תכונות וכלים
חזרה לעמוד/מיקום קודם
 עזרה
ניווט באתר
הגדלת הטקסט המוצג
נושאי עזרה נוספים
 צור קשר
דואר אלקטרוני
דף קשר-חברי הקיבוץ
קיבוץ: 08-6560111
|
|
|
|
חקלאות צמחית במדבר
מחבר: אלישע צור גיל
תאריך: 13.6.02
מקורות: ידע אישי
למעשה שני שלישים משטח מדינת ישראל הם מדבריים. כוונתי למיעוט גשם- 300 מ"מ שנתיים ופחות, ולהפרשי טמפרטורה קיצוניים בין היום והלילה, ובין קיץ וחורף.
בשדה בוקר למשל ממוצע רב שנתי של 80 מ"מ. יום קיצי יגיע ל- 38-35 מעלות, והלילה ירד ל- 20-17 מעלות. בחורף יש ימי שמש של 16 מעלות, והלילה עשוי להיות 2-3 מעלות, ואפילו אפס.
ישנן תופעות נוספות שחקלאי צריך להיערך לקראתן במדבר כמו שלנו. העיקריות הן: סופות חול, קרה אביבית, קרקע מלוחה, קרקע ללא חומר אורגני, שיטפונות, חוסר מים, התאדות שנתית גבוהה עד כ-2900 מ"מ.
ישנם חסרונות המייקרים את הוצאות הייצור בגידולים שונים. ביניהם אציין מרחק גדול יחסית מהשוק המקומי ומנמלי האוויר ליצוא. מרחק הובלת המים ואיכותם.
יש יתרונות יחסיים במדבר לחקלאי ואותם יש לנצל. המרחק של כל משק משכנים מאפשר שליטה טובה במניעת נזקי מחלות ומזיקים, ויש יתרון לגידול אורגני כאשר השכנים רחוקים. נתן להזמין קבוצות מבקרים לשטח הגידול וליהנות מחקלאות תיירותית שנותנת מעבר ליבול שרותי אירוח וחוויה ייחודית המושכת מבקרים רבים.
נתן להגיע ליבולים בכמות ובאיכות גבוהה מהמקובל בשאר אזורים בעזרת זנים ייחודיים, ושיפור תנאי הגידול כמו נטיעה בתעלות טוף והשקיה בטפטוף טמון מתחת למצע הגידול.
נתן ליעל העבודה במיכון על פני שטחים גדולים יחסית משום שהקרקע במדבר זולה יחסית לאזורים המאוכלסים.
ישנם כבר הישגים חשובים בגידולים, אותם אמנה, ויש נוספים שטרם נמצא להם יזם שינצל את הידע שהצטבר בתחנות הניסויים.
במדבר מצליחים מאוד כרמי מאכל ליצוא וכרמי יין איכותי. זיתים לשמן ולמאכל מצליחים בהשקיית מים מליחים. יש סימני הצלחה לגידול מיני צבר. יש סיכויי טוב לשטחים גדולים של רימון למאכל טרי ולרכז של מיץ.
דרושים אנשים והון לפתח את הידוע ולהתקדם בידע.
דוד בן-גוריון- המכתב לשדה בוקר
הקריה, י'ד בסיון תשי"ג
28.5.53
לחברים בשדה בוקר -
חברים יקרים -
בעתונים קראתי שבימים אלה מלאה שנה לקיום משקכם.
זה אופייני מאוד- שבהיותי אתכם לפני שבוע לא העירותם כלל
על "יובל" זה, ובלי קשר עם היובל אני שולח לכם מילים מעטות
אלה. במשך ארבעים ושבע שנות חיי בארץ ראיתי כמה מפעלים
חלוציים, ואני יודע שרק בזכותם ובזכות המפעלים החלוציים
שקדמו לבואי לארץ עשינו מעט החיל אשר עשינו. ראשית עצמאות
למולדת מתחדשת. ותסלחו לי אם אומר, שלא ראיתי מימי מפעל חלוצי
כשדה-בוקר. ולפני היות המדינה גם אי-אפשר לראות דבר כזה,
באשר היה מן הנמנע.
לא קנאתי מעולם באיש או בקבוץ אנשים, לא ברכוש
ובתואר ובסגולות שיש לאנשים, אם גם יש סגולות לאנשים רבים
מחברי שאני מרכין ראשי בפניהם. אולם בביקורי אצלכם היה קשה
לי לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה
מעין זה?
מכיון שבטוח אני, כי אין אתם זקוקים לשבחים
ולעידודים - איני רוצה להגיד מה אני חושב על מפעלכם,
כלומר עליכם, אבל לא יכולתי להימנע לכתוב לכם מלים
מעטות אלה.
היו ברוכים ותצליחו.
ש ל כ ם ,
דוד בן-גוריון.
שדה בוקר והתנועה הקיבוצית
הקשר הראשון של שדה-בוקר עם גורם תנועתי היה הקשר עם תנועת הצופים כי, כמשק לא-מוגדר, חיפשו בשדה-בוקר גורם תנועתי שאינו מזוהה עם מפלגה פוליטית. כאשר התברר שמחלקות הנח"ל, ששרתו במשק מסוף 1953 ועד אמצע 1954, לא מביאות להצטרפות חברים נוספים, פנה המשק, בתיווכו של אלחנן ישי [עוזרו של בן-גוריון], לתנועת הצופים. המשק פנה לצופים לקבלת מחלקת נח"ל לעזרה, הבקשה נענתה, והצופים י"א הגיעו. הקשר עם תנועת הצופים נשמר וגרעיני התנועה המשיכו להגיע גם בשנים הבאות.
הכשרת הצופים י"א התנתה את הצטרפותה כגרעין לשדה-בוקר בהגדרתו של המקום כקיבוץ. אמנם החברים חיו כקיבוץ מהיום הראשון לעלייתם למקום אך לא ראו עצמם כקיבוץ. בעקבות התנאי של הגרעין, הוחלט באסיפת-חברים באוקטובר 1955 ששדה-בוקר יהיה קיבוץ.
הצורך במחויבות גדולה יותר של הסוכנות לגבי שדה-בוקר, בעיקר כקיבוץ ללא עורף של תנועה התיישבותית, מביאים לבקשת שדה בוקר להיות "משק מודרך" של הסוכנות. התנאי לכך הוא שישב במשק באופן קבוע מדריך. המשק פונה לאיחוד הקבוצות והקבוצים וכך מגיעה משפחת שפי מתל-יוסף בסוף 1957 לתקופה של שנה ורבע.
מאחר שאין המשך להדרכה לאחר עזיבת משפחת שפי עולה הרעיון "לשדך" לשדה-בוקר את הקיבוץ הלא-מוגדר השני, את נאות-מרדכי. המרכז-החקלאי פונה לנאות-מרדכי, ולאחר ביקור במקום באמצע 1959, הם מסכימים לאמץ את שדה-בוקר.
לאחר בקשות רבות לעזרה בתחומים שונים, משקיים וחברתיים ולאחר שלא מוצאים משפחה שתתגורר בשדה-בוקר תקופה ממושכת, מודיעה שדה-בוקר בקיץ 1962 לנאות-מרדכי על הפסקת הקשר.
במקביל – יש כבר קשר עם "איחוד הקבוצות והקיבוצים". הרעיון להצטרף לאיחוד עלה לראשונה כבר בשנת 1958, כאשר מתרשמים מהיציאה המסיבית של בני מושבים ובני קיבוצים לנגב וחברים בשדה-בוקר רוצים לזכות בחלק מהתגייסות זו. בשלב זה המשק אינו בשל למהלך ובעיקר – מתנגד בן-גוריון, החושש מהשפעת המהלך על חברים בעלי דעות פוליטיות שונות.
התנאי של בן-גוריון היה, שיהיה מוכן להסיר את התנגדותו להצטרפות אם החלוקה בין המתנגדים והמעונינים לא תהיה הוותיקים מול הצופים י"א. לקח שנתיים לשכנע את רפי בכרך, אחד ממייסדי שדה-בוקר, וכשרפי שינה את דעתו והסכים, בן-גוריון הסכים להמנע ואז התחיל התהליך [פניית המשק לתנועה]. רפי היה היחידי מבין הותיקים שהיה בעד ההצטרפות ל"איחוד".
באוגוסט 1961 מגיעה משלחת משדה-בוקר ל"איחוד הקבוצות והקיבוצים" ונפגשת עם מזכירות ה"איחוד". ב"איחוד" הבטיחו לדון אך מבקשים מנציגי המשק להודיע על המהלך לבן-גוריון. נציגי התנועה מבקרים אצל בן-גוריון ושומעים מפיו למה הוא מתנגד להצטרפות שדה-בוקר ל"איחוד הקבוצות והקיבוצים":.
א. התנועה הקיבוצית מפולגת ואין לחזק את הפילוג על ידי הצטרפות לאחת מהתנועות.
ב. ישנם חברים ממייסדי המקום שהצטרפות ל"איחוד" יכולה לגרום לעזיבתם כי הם חיים יותר למען הנגב מאשר למען חיי קיבוץ. [אחד מהם יוצא הלח"י [לוחמי-חרות-ישראל, קבוצה מחתרתית שלחמה בבריטים לפני קום המדינה] והשני חבר מפ"ם [מפלגה שמאלית, מפלגת הפועלים המאוחדת].
באפריל 62 התקיימה ההצבעה במשק. ה"איחוד" מסר על כך דיווח בזו הלשון:"…הדוברים הצעירים דיברו בתקיפות בעד ההצטרפות ונגד עמדתו של בן-גוריון. …יש להם בעיות בכל השטחים, הן החברתיים והן המשקיים והם רוצים שיהא להם פתחון-פה בצורה שווה באיחוד. בן גוריון, למרות שהודיע שאין לו העוז להתנגד בידעו רצון החברים, המשיך בהתנגדותו אולם לבסוף קיבל החלטת המשק. הוחלט ברוב של 19 בעד, 3 נגד, 3 נמנעים (5 חברים לא השתתפו) על הצטרפות לאיחוד הקבוצות והקיבוצים".
מיד עם אישור ההצטרפות של שדה-בוקר במרכז-ה"איחוד" החלה פעילות נמרצת של ה"איחוד" לעזור לשדה-בוקר: אילת-השחר הסכים להיות הקיבוץ המאמץ, רחל ושמחה זיו הגיעו לשנתיים לשדה-בוקר וחברים ממשקים רבים הגיעו לשנת-שירות. החל משנת 1963 התחילו להגיע גם משפחות צעירות עם ילדים ולקראת שנת הלימודים תשכ"ד [ספטמבר 1963] ניסו לגייס משפחות עם ילדים לכתה א', כדי לאפשר פתיחת כתה לבת הראשונה שהגיעה לשלב זה.
בשנים 1963 – 1969 מגיעות למשק 17 משפחות לשנת-שירות, שרובן חוזרות הביתה כעבור שנה ומיעוטן – נשארות שנתיים. השפעת המשפחות והבודדים מהקיבוצים השונים רבה, הם מורגשים בכל שטחי החיים והראיה לכך – הם מקבלים זכות הצבעה. מהמשפחות שנשארו זמן ממושך יותר נבחרו שני מרכזי-משק ומזכיר.
המשק ניצל את האפשרויות הגלומות בשייכות ל"איחוד" בכל דרך והיה בקשר עם כל המחלקות – מחינוך וחברה ועד לועדת המשק ומזכירות ה"איחוד". בהתאם לכך הועלתה תביעה מצד שדה-בוקר לקבל קבוצת בני-משקים לפני גיוסם, בתקווה שאלה, לא כמו המשפחות שחזרו למשקיהן, ישארו בשדה-בוקר.
ה"איחוד" מייחד ישיבת מרכז לענין זה בעין-גדי, בנובמבר 1965. שדה-בוקר שולחת נציגות גדולה והדיון הוא גם על דרכם של הבנים בקיבוצים וגם על שדה-בוקר. בסיכומו של דבר מחליט המרכז על הקמת מסגרת של "גרעין-בנים" לשדה-בוקר.
גרעיני הבנים המשיכו להגיע לשדה-בוקר מ- 1967 במשך 10 שנים, ושינו לחלוטין את המפה הדמוגרפית של שדה-בוקר.
מכיוון ששדה-בוקר ראתה ב"איחוד" כתובת לכל בעיותיה, גם בעיית קטיף הפירות הגיעה לפתחה של מזכירות ה"איחוד". או משום שלא מצאה פתרון אחר או משום שרצתה לתת דוגמה אישית, יצאה מזכירות ה"איחוד" בעצמה לימי גיוס בקטיף המשמש בשדה-בוקר ביוני 1963 ובשנה שלאחריה.
בשנים הבאות המשיכו בשדה-בוקר לעלות לרגל ל"איחוד", ואחר-כך לתק"ם, [התנועה הקיבוצית המאוחדת] אם כי באינטנסיביות פחותה בהרבה, אבל בהחלט מתוך נאמנות ותחושה שיש עם מי להתיעץ.
השינויים הגדולים בקיבוצים ובתנועה בשנות ה- 90 שינו הן את תפקידי התנועה והן את ההזדקקות לה. לקיבוץ שדה-בוקר ששמר על אורחות-חייו הקיבוציים המסורתיים יש פחות ופחות עם מי להידבר בתנועה הקיבוצית, שהתאחדה בשנים אלה. אולי "הזרם השיתופי" ייתן את התשובה בעזרת הקשר עם קיבוצים דומים.
על התרבות בשדה בוקר
ראיון עם אורה דת, רכזת תרבות
תאריך: 10.6.02
חשיבותה של התרבות
תרבות זו ההזדמנות הטובה ביותר של יחד, של כל האוכלוסיה בשדה בוקר. זו הרוח. זה מה שנותן את הכח אחרי יום עבודה- למשהו אחר, למשהו משותף בצורה אחרת- חוויה רוחנית. זוהי חשיבותה של התרבות.
אחת החשיבויות העיקריות היא שמירה על מסורת- מסורת החגים. אנו בשדה בוקר רואים חשיבות גדולה מאוד על שמירה על מסורת זו בכדי להנחילה לעצמנו, ולדורות ההמשך.
מקומה של התרבות בשדה בוקר
התרבות מאוד חשובה לחברים והם מאוד צמאים לתרבות. אני רואה זאת בהיענות הגדולה לאירועי התרבות בקיבוץ, ובהשתתפות האוכלוסיה בערבי התרבות. אני נכנסתי לתפקיד ריכוז התרבות אחרי שנים רבות שעבדתי בבית התינוקות- חינוך, חיפשתי שינויי, והחלטתי לנסות בכיוון זה משום שראיתי עצמי תורמת רבות לתחום זה. ראיתי בזה אתגר ועיניין אחר- מפגש עם אנשים אחרים, נתח אוכלוסיה שונה.
על האירועים
המותו שלי היה לשמר את האירועים שהיו קיימים ולהמשיכם- כמו טו באב, מסורת החגים. אני מקיימת אירועה לציון יום האשה רק לנשים אחת לשנה. פעם הייתה מסורת לקיים יום אשה ויום גבר לחלופין, ואני לקחתי על-עצמי להוציא את הנשים פעם מהבית, איזה ערב, לתת אתנחתה לנשים. הנשים מאוד נהנות מזה, וזה דירבן אותי להמשיך במסורת זו. לרוב אני מזמינה לערב זה מישהי עם סיפור חיים מרתק, משהו הומוריסתי לעיתים- והכל סביב ארוחה טובה.
האוכלוסיה בשדה בוקר ככלל אוהבת אירועי בידור, אוהבת לשמוע הרצעות וימי עיון במסגרת "חברה לומדת". בעיקר ניתן לומר כי האוכ' אוהבת ערבים פנימיים, שלנו. כל דבר שאנו עושים בעצמנו זה האנשים הכי אוהבים, תרבות פנימית.
השנה הייתה שנת היובל של שדה בוקר.
אני רואה בזה שיא של פעילות שתרמה הרבה מאוד לחברה. כל האירועים שהיו במשך השנה היו מוצלחים, והייתה היענות מאוד גדולה של הציבות להשתתפות. אני חושבת שזה טרם הרבה מאוד ליחד, ואנשים ראו הרבה דברים חיוביים אחד אצל השני, וזה שיפר את האווירה בצורה רצינית. הרי בכל חברה ישנם מתחים, עליות וירידות, תקופות יותר קשות או יותר קלות- פה הייתה הזדמנות באמת לצאת משגרת היום יום, מהרכילות היום יום, ולהתעסק במטרה אחת, למען מטרה עליונה אחת שכולנו שאפנו שתהיה מוצלחת.
השיא היה באירועה הסיום אשר באמת הוביל אותנו לשיא הפישגה.
|
|
קישורים
