קיבוץ שדה בוקר
חסר רכיב

פינת החי - כתב אריה וינד

01/07/2016
לפינת-החי הגעתי כי תמיד אהבתי בעלי-חיים ויצרתי קשר עם אורי בורי [אורי בר-סלע], שהקים את הפינה מצפון לבית-הילדים הראשון ["צופית", כיום בית-התינוקות]. כאשר הגעתי היו שני כלובים: אחד לשני קופים, פאפיק ולוליטה, ולשני תוכים מדברים –מסוג ז'אקו, וכלוב עם עופות: פסיונים, ברווזים, טווסים וכן חזירונים – קביות.
שני הקופים הגיעו מגן-החיות תמורת גמלים שנתנו להם. פאפיק ניצוד בהודו והיה די "מטורף". לוליטה התקבלה מגן החיות וכעבור זמן מה נולד בשדה-בוקר הקופיף צ'יפופו. כאשר צ'יפופו חלה ושילשל, ולא היו שירותים וטרינריים כמו היום, שלחתי בדיקת-צואה שלו יחד עם בדיקות של המרפאה לקופת-חולים, והתברר שיש לו סלמונלה.
את התוכים קיבל בן-גוריון מהנשיא שז"ר, מאחר ששיגעו את האנשים בבית-הנשיא. התוכים למדו לצעוק: "מודי, מודי", "בוא הנה", "בוקר טוב" ולשרוק לאנשים. ביטויים הקשורים לפולה הם לא קלטו... במשך הזמן נוסף גם תרנגול עם דורבנות שרדף אחרי אנשים [זכור במיוחד שרדף אחרי ירדנה "קוץ"] ואשר איזי הררי מדגניה [שהיה כאן בשנת 1965] הרג בשוגג כאשר זה התנפל עליו.
לאחר שאורי עזב [בפברואר 1965] לקחתי את האחריות על הפינה. ברגע שקיבלתי את האחריות יחד עם ברוך, טיפלנו במה שהיה, ניסינו קצת להוסיף, בנינו כלוב יותר יפה לתוכים. אני זוכר שהתוכי הזכר ברח פעם ובמשך שלושה ימים חיפשתי אותו בגבעות, כשאני נעזר בתוכית הנקבה שקראה לו וכך, אמנם, מצאתי אותו.
בהתאם לאימרה שנהגתי לחזור עליה: "בשדה-בוקר, אם מישהו רוצה לעשות משהו – נותנים לו לעשות" – רציתי לעשות מפינת החי הקטנה משהו יותר יפה, בלי כלובים, לא רק עופות וקופים, מקום בו בעלי-החיים ישוטטו באופן חופשי. התייעצתי עם ויטוריו קורינלדי, האדריכל שעבד פה, ועם אנשים נוספים. נבחר האזור הפינתי, שיהיה גם קרוב לבתי-הילדים, והתחלנו לעבוד. כל העבודה נעשתה אחרי שעות העבודה: הגדר, בריכת-המים והמסלעה. את הסלעים למסלעה קיבלנו מהמדרשה. אני מניח שכל העבודה נעשתה ברצף.
נוצר קשר טוב עם פרופסור מנדלסון מהאוניברסיטה בתל-אביב, עם פרופסור יורם יום-טוב ועם צבי חורש מרשות שמורות הטבע. בזכות הקשרים האלה הצלחנו להשיג שני צבאים, שסיפור חייהם בפינת-החי בתחילה היה עצוב: הכלבים נהגו להתרוצץ סביב הגדר של פינת החי ולנבוח, והצבאים, מרוב פחד רצו בכוח לתוך הגדר ונפצעו. כדי לפתור בעיה זו נסענו, חברים רבים, לנאות-הכיכר, קטפנו והבאנו הרבה צמחי קנה, ובגיוס בו השתתף כל המשק, חובר הסוּף לגדר בצד החיצוני, כדי למנוע קשר-עין עם החוץ. מאז לא היתה לצבאים בעיה. בהמשךך הבאנו עוד בעלי-חיים ועופות מהאוניברסיטה.
פינת-החי היתה מיוחדת במינה ואנשים עלו לרגל לראות אותה. שתלנו בה דשא ושמרנו עליו על-ידי ניקויו מהגללים בכל יום. העבודה נעשתה בנוסף לעבודה בענף: הטיפול העיקרי נעשה על-ידי בורך ואריה, שקפצו לשם במשך היום ובעיקר אחרי העבודה. החברים קבלו מפתחות לפינה כדי שיוכלו להכנס אליה באופן חופשי.