ואלה תולדות הטלפון

ואלה תולדות ה"טלפון"
בשנים הראשונות של שדה-בוקר היה הקשר שלנו עם העולם החיצון רק עם הצבא דרך מכשיר מורס. שלום היה קַשָּר בצבא (סיים קורס קֶשֶר בבה"ד 7, ואפילו קיבל "חניך מצטיין"). פעמיים ביום הוא היה פותח את מכשיר המו¬ֹרְס ומתקתק קשר עם הצבא.
מתקופה זו זכורים לי שני ארועים שהתרחשו בשנת 1956:
באמצע בספטמבר 1956 בוצעה פעולת-תגמול במשטרת ג'רנדל הירדנית במורדות הרי-אדום. את הנפגעים, הרוגים ופצועים, הביאו אלינו. צבי מוריץ (הגיס של נחמה כהן) היה חובש במקצועו והוא טיפל בנפגעים. שלום התקשר לצבא לדווח ולבקש עזרה. מכיוון שהיה נהוג בקשר כזה לתקתק פעמיים כל מילה, חזר שלום פעמיים גם על מספר הנפגעים. בצבא נבהלו מהמספרים ולמשק התחילו לזרום המון אמבולנסים.
הארוע השני אישי יותר:
בוקר שבת אחד אני קמה מוקדם ומגלה רכב עם כמה חבר'ה שמתכנן לנסוע ליטבתה כדי להפגש עם גרעין "שגב" ולשכנעו להגיע לשדה-בוקר (והוא אכן הגיע). שלום שמר באותו לילה ותכנן לישון כל היום. אני לא חושבת פעמיים ומצטרפת לנסיעה (מה כבר אפשר היה לעשות בשבת בבוקר בשדה-בוקר?). זו היתה נסיעה ארוכה בדרך שוממה כשרק איזשהו רכב צבאי עובר לעיתים בסביבה.
הגענו ליטבתה ומלאנו את המשימה כמיטב יכולתנו, אך כשרצינו לחזור הביתה התברר שהרכב מקולקל. שום קשר לא היה והחברים בשדה-בוקר השתגעו מדאגה. לאחר כמה שעות של עבודה ותושיה הצליח שלום ליצור קשר עם אילת דרך באר-שבע ולאילת היה קשר עם יטבתה, וכך עברה לה, בצנורות המקובלים של אז, הודעה מרגיעה. כשחזרתי למחרת לשדה-בוקר חטפתי קבלת פנים מאד כועסת...
זמן מה לאחר מכן קיבלנו מכשיר קשר בו היינו מתקשרים בשעות קבועות ב"נוהל קשר" אבל בדיבור: "שקד 1 שקד 1, כאן שקד 3, עבור" עם באר-שבע והישובים בסביבה, וכולם שמעו את כולם. אני עבדתי אז במזכירות הטכנית והייתי מתקשרת פעמיים ביום לאחר שהיו מפעילים לשם כך גנרטור.
זכור לי מקרה אחד על תקלה שהיתה באספקת המים למשק. לאחר התייעצות עם מרכז המשק דאז, עודד מוזס, הודעתי בזו הלשון: "געוואלד, אין מים". הסתבר שמקבל הקשר בבאר-שבע היה ממוצא עיראקי ולא הבין את המילה "געוואלד". במשך תקופה ארוכה לאחר מכן היו פוגשים אותי מכרים בבאר-שבע בברכת "געוואלד".
פנינה בוכבינדר.