קיבוץ שדה בוקר
קיבוץ שדה בוקר
חסר רכיב

רדיו טלפון ואחריו

06/07/2016
טלפון אלחוטי – הרדיו-טלפון ומה שאחריו
בט"ו בשבט תשי"ח, ה-2 בפברואר 1958, נחנך במשק טלפון אלחוטי – "רדיו טלפון". לקראת הגעתו נבנה מבנה קטן שאליו חוברה האנטנה. את המבנה הקים צוות הבנין בהשקעה עצמית של 60 ימי עבודה. חנוכת הרדיו-טלפון נעשתה ביום חורפי באזור הצריפים ובן-גוריון התכבד בשיחה הראשונה אל שר-הדואר יוסף בורג. מספר הטלפון: 057-6342!
בעלון חג השש, שיצא כארבעה חודשים אחר-כך אין שום ציון למאורע משמעותי זה פרט למה שנכתב במדור הבדיחות: "ביום חנוכת הרדיו-טלפון ירד, כידוע, באמצע הטקס גשם שוטף. כל החבר'ה עזבו מיד את מקומותיהם, מחוץ ל"זקן" ולחבר'ה שישבו על הבמה ולא היה להם נעים...".
ביום חנוכת הטלפון הותקנו שני מכשירים, כפי שמתואר במכתבו של מרכז-המשק [עודד מוזס] למשרד הדואר בירושלים: "...הותקנו שני מכשירים, אחד על-חשבון הסוכנות בנקודת-הקבע המרוחקת [בצריף חדר-האוכל]... ואחד בבנין [צריף] המזכירות בנקודה הקיימת... כשעה אחרי טקס פתיחת קו הטלפון האלחוטי הופיע במשק טנדר והטלפון מהמזכירות נלקח. ההסבר היה שעדיין לא נשלח טופס הזמנה רשמי ולא שולמו 80 ל"י דמי התקנת המכשיר...".
במשך שנת 1958 נשלחו מכתבים רבים המתלוננים ש"...מאז התקנת הטלפון איננו זוכרים תקופה רצופה של מספר ימים בה עבד כתיקונו", או "פעמים רבות מצלצל הטלפון במרכזיה בבאר-שבע ועלינו לחכות לפחות חמש דקות עד שמישהו מואיל להרימו או שאין מרימים אותו כלל".
כעבור כחצי שנה הגביהו את האנטנה ב-30 מטר לשיפור הקשר והמשק התבקש לשמור על רציפות בהפעלת הגנרטור היות והפסקות החשמל פוגעות במצברים.
בשנת 1963 נוספו עוד שני מכשירי טלפון ואף נרכשה מרכזיה עם 4 שלוחות. בהזדמנות זו הופרדו השלוחות זו מזו – עד אז אפשר היה להרים את השפופרת במטבח ולהאזין לשיחות של המזכירות...
שני מכשירי הטלפון, בצריף חדר-האוכל ובמזכירות, שימשו את הקיבוץ וגם את דוד ופולה בן-גוריון. זכורה לי שיחה טלפונית של פולה עם טדי קולק בצריף המזכירות, שם עבדתי אז, כאשר הודיע לה שהסכים לרוץ לראשות העיר ירושלים מטעם רפ"י [מפלגתו החדשה של בן-גוריון, אליה הצטרף בשנת 1965]. פולה שמחה מאד והודתה לטדי קולק בהתלהבות רבה.
הטענות על הקלקולים התכופים והשבתת הרדיו-טלפון נמשכו, ובנוסף - אין האזנה מתמדת לקו החירום (שטפונות, אמבולנס, מצב בטחוני) ונורת הסימון על האנטנה איננה דולקת.
באפריל 1964 נודע לשדה-בוקר ש"החלו בהנחת קו הטלפון מירוחם לשדה-בוקר... מה זה אומר לגבינו...".
וכעבור זמן מה מבקשים קו למרכזיית באר-שבע [במקום לירוחם] היות ו"משק שדה-בוקר קשור בכל ענייניו לבאר-שבע" - ונענים בשלילה.
ב- 3 באוקטובר 1965 הוחלף מספר הטלפון של הרדיו-טלפון בטלפון קווי – 2262, המחובר, זמנית, למרכזיה בבאר-שבע. ליתר בטחון, ביקשו במשק לשמור למקרי חירום את הרדיו-טלפון, שעליו התלוננו בעבר, כי "הטלפון הקווי באזורנו סובל מתקלות יום-יומיות ואין יום שהוא פועל בצורה סדירה". הדואר אינו מאשר השארת הרדיו-טלפון (הקשר יקר, הציוד מיושן והוא נועד רק לתקופת מעבר) אך הניתוק נעשה, בסופו של דבר, רק באפריל 1968.


24.10.1965 לכבוד מהנדס מדור הרדיו לאחר פניית "קול ישראל" אלינו ...הרינו מודיעים בזה שאנו מוכנים לוותר על קו הטלפון 2262 ביום הבחירות, יום שלישי, 2 בנובמבר, בין 13:00 – 12:00, לצורך העברת כתבה ל"קול ישראל". בכבוד רב, מזכירות המשק.


באסיפה באוגוסט 1965 המזכירות פונה לחברים "להקפיד על רישום השיחה ולא להשתמש בטלפון במקום במכתב" ומביאה להצבעה הזמנת טלפון ציבורי. האסיפה מאשרת ובמחצית השניה של 1966 הותקן טלפון ציבורי בשדה-בוקר שמספרו 95128. הטלפון הזה יעסיק את מוסדות המשק באופנים שונים: האסימונים נתקעים, המשתמשים מוצאים שיטות שונות לחסוך באסימונים: תוקעים פנימה פיסות נייר, משתמשים בחוטים כדי לשלוף את האסימון בחזרה וכדומה. הדואר מבקש למנוע מקרים כאלה "אחרת נאלץ להסיר את הטלפון" [12.12.68]. 

 אבקש מכל ממציאי הפטנטים לשימוש בטלפון ללא תשלום, לקחת מכתב זה לתשומת-לב ולהפסיק נוהג זה מיד, על-מנת שלא נעמוד בפני הסרת הטלפון על-ידי משרד הדואר. שמואליק [מזכיר]. 

 בינואר 1969 נאלץ המשק לחתום ולאשר שקו הטלפון השני יחובר למרכזיית ירוחם. הקו מגיע ומספרו 95111. סוף סוף יש לקיבוץ 2 קווי חוץ וכך זה נשאר במשך שבע שנים, עד סוף 1975, אז מתחילים "לנדנד" ולבקש קווי חוץ נוספים. בתחילת 1977 מפרטים מה דרוש: ארבעה[!] קווי חוץ נוספים, אחד מהם לתקשורת מפעל המחשבים החדש, מש"ב, ושני טלפונים ציבוריים נוספים: אחד ליד חדר-האוכל והשני ליד צריף בן-גוריון. ההערכה היא שלעשר השנים הקרובות ידרשו עוד 5 עד 10 קווים... 

 בתיקי שדה-בוקר נמצא אישור של מדור שרותי הטלפון משנת 1968, המועבר על-ידי חיים ישראלי, על זיכוי שיחות מהטלפון של הקיבוץ בגין שיחות טלפון המגיעות לחבר-הכנסת דוד בן-גוריון. 

מהעלון ב- 1979: "טלפון 80111 אינו עונה" זה לא הסרט השבועי, זוהי הבלדה לשירות הטלפונים. 

 תורנות טלפון שמור על השקט, כתוב פה... הדממה הזאת עם הטלפון השחור הרובץ לו בניחותא על עמדתו... מעוררת מחשבות. בשבילי, חדשה וירוקה כמוני, נכבד התפקיד הזה של שמירת הטלפון. ...אינכם מבינים את הכבוד הרב שנפל בחלקי להיות המקשרת בין העולם החיצון לבין שדה-בוקר. ...לדעת מי מבקש את מי, מי דובר ועם מי, והכי חשוב – לעטר בכתב-יד מסוגנן את הפתקים שצבעם משתנה. ערב אחד שבו כל שובבי שדה-בוקר מוצאים לנכון לדווח לי היכן הם נמצאים, ועם מי ואצל מי – אני במרכז העניינים, לפחות לשעתיים... מהעלון, רחל פינקלשטיין, גרעין הר"ת. 

 בשנות ה-80 נוספו במשק שלוחות רבות, ושוב הוחלף מספר הטלפון לחבר – 89311 במקום 80550. לרשות החברים עמדו שלושה טלפונים: בקומת הקרקע של חדר-האוכל, מול המדרגות, היו שני תאי טלפון - אחד לטלפון של המשק והשני לטלפון הציבורי. בנוסף היה טלפון ב"דרקסלר", בחלק מהחדרון בו נמצא עכשו סידור-רכב, ליד חדר מרכז-המשק דאז. בשנת 1982 הועבר הטלפון הציבורי לפונדק ובתא הטלפון הותקנה שלוחה לקבלת שיחות. איך מסתדרים החברים עם הטלפונים שלרשותם? עליהם לרשום את המקום אליו מטלפנים, את שעת השיחה ומשך מדויק של השיחה. בשלב מסויים החליטה ועדת צריכה שכל השיחות באזור באר-שבע - 057, הדרום - 051, ואילת - 059, יהיו חינם. מהמזכירות מבקשים "להמנע מלשוחח בטלפון שבחדר-הדואר, שמיועד בעיקר לקבלת שיחות מבחוץ... גם בשעות הבוקר אפשר לגשת לטלפן מחדר הטלפון השקט והנחמד... מפתח לחדר הטלפון נמצא במזכירות..". ובעלון אחר כתוב שיש הענות של חברים לטלפן מהחדר "השקט והנחמד", רק כל הזמן מאבדים מפתחות. יש רבים שאינם אוהבים לטלפן מהטלפון הציבורי כי "מעצבן אותם לראות איך האסימונים נבלעים בו במהירות". 
 בינתים, ביוני 1982, פרצה מלחמת לבנון, ואז חודשה תורנות הטלפון: "הערכות לשעת חירום – תורנות טלפון: 14:00-20:00 – כיתת "דקל", 20:00-23:00 – חברים, מ- 23:00 עד 06:00 בבוקר - חבר ישן בחדר המזכיר".  
בעלון מדווח שתאי הטלפון נצבעו מחדש כדי לכסות את מאות מספרי הטלפון שנרשמו על הקיר, כמו למשל: "בוקר בהיר אחד [1983] מטלפן אלי בחור מנומס ומבקש טובה: "הכנסי לחדר הטלפון, כשיושבים על הכסא, בדיוק באמצע הקיר, יש מסגרת ובה 3 מספרי טלפון. אני צריך דחוף את המספר האמצעי". [מהמזכירות].  
דליה פרנס מספרת בראיון עמה: " היינו צריכים לרשום את השיחות, ואני הייתי מאד קפדנית בענין הזה ואמרתי לאמא שלי 'תסתכלי מתי התחלנו את השיחה, מתי סיימנו, שאני אוכל לרשום כמה דיברנו'. הייתי יושבת ליד הטלפון ומדברת שעות, וזה היה מאד לא נוח לעמוד בחוץ בקור, לכן הלכתי לטלפן בשעות מאד מאוחרות ואז גם לא היו אנשים ויכולתי לדבר בלי שמאחורי יש תור. אני משוכנעת שהיו המון אנשים שהיו באים ומדברים ולא היו רושמים...".  
בעניין רישום השיחות עסקו רבות: "רישום השיחות, בלשון עדינה, מאד לא מדוייק. מבקשים לקצר בשיחות וגם לרשום זמן שיחה מתקבל על הדעת. מאד לא נעים להעיר לחברת גרעין נחמדה שדיברה 16 דקות ורשמה רק 6 (מחיר ההפרש בבוקר 100 שקל [שנת 1983, שנות האינפלציה]. לצערנו יש המון דוגמאות כאלה שמגיעות מ'שומעים לא בכוונה'. לכן נתלה שעון חדש בחדר הטלפון...". בעקבות הלחץ על טלפון החברים הוחלט שבנות "ערוד" יטלפנו מטלפון זה רק בין השעות 18:00 – 17:00. ביתר השעות יעמוד לרשותן הטלפון הציבורי בפונדק. 
 בשנת 1983 יש לשדה-בוקר כבר 8 קווי חוץ ומהקיבוץ מבקשים משרותי הטלפון תיקונים ברישום מספרי הטלפון: "לבטל את המספר 80111 (שהיה פעם שלנו) ואת 80583 (שמעולם לא קיבלנו) ולרשום את המספרים הנכונים: קיבוץ שדה-בוקר – 77262 [היחיד שמחובר למרכזיית באר-שבע], 80555-8*, מפעל "דביק" 80555, פונדק 80128, צריף בן-גוריון 80124". *מבין המספרים של הקיבוץ יש קו ישיר ל"דביק", למש"ב, לחדר-האוכל ולמרפאה. 
 החל מסוף 1981 יש ידיעות על "מבצע של המועצה להכנסת טלפונים לדירות החברים". במשך השנתיים שעוברות מידיעה זו ועד התקנת הטלפונים בדירות התיקים והעלונים מלאים בבקשות לשלוחות נוספות, להעתקת שלוחות וטענות רבות לשירותי הדואר. 
 ממש ברגע הלפני אחרון, במאי 1983, פורסם נוהל שימוש בטלפון לחברים: "במקום קו ישיר – לרשות החברים שתי שלוחות מהמרכזיה, ...טלפון הנו מצרך יקר שיש לנהוג בו חיסכון, טלפון החברים מיועד לשימושם של חברים ומועמדים בלבד, מנעול חדר הטלפון יוחלף ומחזיקי המפתחות שימסרו לחברים ישאו את שם החבר. מצב תחזוקת חדר הטלפון הינו מתחת לכל ביקורת... רישום השיחות לוקה בחסר, במילים עדינות, לרשות חברי הגרעינים והזמניים עומד הטלפון הציבורי בפונדק והדרך לטלפון זה תוּאַר כדי לאפשר גישה למקום גם בשעות החשיכה...". 
 ובינתיים מתקדם פרוייקט התקשורת: בפברואר 1984 החשמלאים מתקינים שקעים לטלפון בדירות החברים ובעלון מדווחים על הגעת המרכזיה החדשה. באוגוסט מפורסמת הצעה לתקנון טלפונים:  
"מכשירי הטלפון יותקנו בבתיהם של חברים, מועמדים, בני משק בצבא, תושבים וכל המוסדות והענפים. בכל אזור מגורים של זמניים יותקן טלפון אחד באפשרות של חיוג פנים בלבד. ככלל, יתקשרו זמניים רק בטלפונים הציבוריים. גרעינים וקבוצות יוכלו להתקשר דרך טלפון אחד. אחריות התשלום – על הקבוצה במרוכז. 
 שיחות פרטיות של חברים, מועמדים ובני קיבוץ יבוצעו אך ורק מבתי החברים. מהשעה 21:00 עד 08:30 (בתעריף המוזל) השיחות תהיינה על-חשבון הקיבוץ. בכל שאר השעות – על חשבון החבר." 
 ב-8 בספטמבר מדווחים לאסיפה שהמעבר למרכזיה החדשה יעשה ב-12 בספטמבר, מצפים לקבלת עוד 20 קווי-חוץ ובתקופת המעבר צפוי עומס רב בשיחות היוצאות. ובשלב הראשון יצטרכו מרכזן-תורן שיעביר את השיחות בביתו מהשעה 16:00 ועד הבוקר. 
 השיחות אחרי השעה 21:00 ותורנות הטלפון גוררים תגובות של חברים בעלון: 
 "...כידוע, היינו 'ככל העמים' ועתה אנו יכולים להתגאות בטלפון לכל חבר, אבל נראה לי שהחינגה סביב הטלפון מוגזמת קצת. בשעה 20:59 משתופפת כל קהילת שדה-בוקר למצב כריעה לקראת ריצת האמוק לעבר הטלפון לתפיסת אותם ארבעה קווי הטלפון האומללים המתנפחים מעומס, לפחות למשך שעה וחצי...". [שלום]. וועדת צריכה מבקשת: "אין צורך לציין עד כמה קשה להשיג קו אחרי השעה תשע. אלה שמצליחים, מתבקשים להתחשב גם באחרים ולקצר ככל האפשר".  

ובענין תורנות הטלפון:  
"תורן המעביר את המרכזיה לתורן שאחריו, מתבקש לוודא שהלה אמנם נמצא במקום. במקרים רבים – הוא לא נמצא... הגיעו אלינו תלונות של חברים שניסו להתקשר, הטלפון צלצל (למרבית הפלא) אך איש לא הרימו. במקרה של תקלה או בעיה, אפשר להעזר בחברים הקשורים לנושא התקשורת". 
 "...כשאתם מעבירים שיחה לשלוחה מסויימת, אין צורך לחכות שהשלוחה תענה. אם השלוחה פנויה – אפשר בשקט לסגור את הטלפון. במידה והשלוחה לא תענה במשך חצי דקה, השיחה תחזור אליכם. אין צורך לשאול בשלוחה מי עונה ולספר לו שיש לו שיחה – וכי מה עוד אפשר להעביר דרך הטלפון? חבל על הזמן של המטלפן, על הזמן שלכם ועל הטלפון התפוס... תורנות קלה ויעילה, פנינה ב.". 
 הודעה בעלון: תורנות הטלפון בשבת בין השעות 16:00 – 13:00 תתבצע במועדון. 
 כעבור למעלה משנה, באמצע נובמבר 1985 מודים בעלון "לכל מי שמשכו בקווים והביאו לנו אותם ישירות הביתה – תודה מצלצלת. ולכולנו, שהתברכנו בתורנות אחת פחות – כן ירבו!".  
ומאז – המועצה הוציאה ספר טלפונים של האזור ורישום השיחות שנעשה כשנתיים באופן ידני על-ידי גדליה, עובר דרך המחשב. 
 בשנות ה-90: פעימות הטלפון תורגמו לכסף והועברו לתקציב האישי, לרשות החברים עומד גם פקס, הגיע לאזור סיב אופטי המשפר את התקשורת ונוספת הסיפרה 6 לתחילת מספרי הטלפון: XXX 6560.  
לאחר שנים אחדות בהן המרכזיה כבר איננה מספיקה לכל השלוחות המבוקשות נרכשה בתחילת 1997 מרכזיה חדשה וכל דירה זוכה לטלפון. אז נוספה הסיפרה 2 לכל שלוחה פנימית שהפכה לבת ארבע ספרות.  
הפרק האחרון, בינתיים, בסיפור הטלפון – הטלפון הנייד שחולק לחברים בשנת 1998 וזה כבר סיפור אחר. 
 אביבה.