קיבוץ שדה בוקר
חסר רכיב

המדרכות

06/07/2016
המדרכות בשש השנים הראשונות של שדה-בוקר לא היו מדרכות בין הצריפים. הלכנו על קרקע קשה במקרה הטוב, על אדמה שנשחקה לאבק בגלגלי המכוניות [ליד צריף בן-גוריון] ובגלגלי הטרקטורים במקרה הפחות טוב ובחורף - בבוץ. כשהסתיימה בניית המבנים הראשונים - ה"דרקסלר" וה"רכבת" בקיץ 1958, נבנו שתי המדרכות הראשונות: מצריף חדר-האוכל לכיוון ה"דרקסלר" ומצריף חדר-האוכל לכיוון ולאורך ה"רכבת". בניית המדרכות בוצעה בעבודה עצמית ממרצפות בטון שקיבלנו או לקחנו מהאחזות שיבטה שפורקה, כפי שקיבלנו משם את צריף חדר-האוכל. המדרכות היו ברוחב שתי מרצפות וחגורת בטון בשוליים – רוחב כולל 1.2 מטר. את ה"דרקסלר" הקיפו מדרכות יצוקות בטון ברוחב 1.1 מטר. מאז – לכל בנין שנבנה נוספה גם מדרכה שקישרה אותו לחדר-האוכל: קודם בנין ארבע הדירות למשפחות מאחורי ה"דרקסלר" ואחר כן מבני המשפחות מאחורי ה"רכבת" והמבנה שנקרא היום "אורוות". בהמשך יצקו מדרכות גם לשאר המבנים שנבנו עד שנת 1973. רוחב המדרכות לכל המבנים האלה היה 1.2 מטר. את כל המדרכות ביצע ענף הבנין, בעזרת חברים מהמשק שגוייסו למבצעים אלה. עוזי מספר: התנאים בענף הבנין היו מאד פשוטים - יישרנו את האדמה, הרכבנו תבניות מעץ עם יתדות מעץ שנעשו אף הן בעבודה עצמית - לפי גבהים ושיפועים שנראו לנו הגיוניים. הברזל לא הגיע בצורת רשתות אלא כמוטות, אותם קשרנו בעצמנו. המלט הגיע במשאיות של 10 טון, 200 שקים של 50 ק"ג. את המשאית היו פורקים עובדי הבנין, לפעמים בעזרת חברים מ"תורנות פריקה". את הבטון הכנו בעזרת מכונת בטון קטנה, שבשנים הראשונות הופעלה על-ידי מנוע בנזין ואחר-כך על-ידי מנוע חשמלי שהתחבר בעזרת כבל ארוך למקור של חשמל. ליד המכונה הועמדו חביות של מים, שקי מלט וערימה של חומר ואדי והחברים מילאו את המכונה וספרו בקול את מספר הדליים: שניים וחצי דליי מים, שניים וחצי דליי מלט, שנים-עשר דליי חומר ואדי. מהמכונה היו שופכים את התערובת למריצות שבעזרתן העברנו את הבטון למקום היציקה. אז נהגנו להחליק את המדרכות וזה נעשה בעל-ידי פיזור אבקת המלט בידיים ולאחר-מכן החלקה בעזרת מה שנקרא "מַלֵטְש". ההחלקה דרשה זמן ותחושה שלא לכל אחד יש. עם בניית שכונת הקומותיים בשנת 1974 חל שינוי ברוחב המדרכות – הן שודרגו לרוחב מטר וחצי! וכך יצקנו את המדרכות גם להבא. במשך השנים הורחבו מעט חלק מהמדרכות הצרות: נוסף פס של 30 ס"מ למדרכה מה"רכבת" לבריכה ומהבריכה ל"גן יעלים". בבניית המדרכות של שכונת ה"ברושים" חלה תקלה: המלט שהגיע היה יבוא מרומניה, באיכות גרועה, מה שלא היה ידוע לעובדי הבנין באותו זמן. בגלל המלט הגרוע נשחקו המדרכות תוך מספר שנים והיה צורך להחליפן. השינויים המשמעותיים בבניית המדרכות החלו עם בניית שכונת "אגוז א" בשנת 1985: לראשונה הובא קבלן לעשות את העבודה, הרחיבו את המדרכות, החלו לעשות פינות מעוגלות ולא זוויות ישרות ולראשונה נבנו מדרכות מחוספסות ולא חלקות לטובת הבטיחות, וכך נוהגים מאז ועד היום. עוזי מספר: את רוב המדרכות תכננתי בעצמי והעברתי לאישור הארכיטקט שהיה אחראי על התכנון בשדה-בוקר. המדרכה היותר בעייתית מבחינת התכנון היתה של שכונת "אגוז א". מכיוון שלא הגעתי לתכנון מתקבל על הדעת פניתי לעזרת המחלקה לתכנון. את המדרכות של שכונת "אגוז ב" תכננתי בעצמי וכן את המדרכות של שכונת "דקל א". סיפר עוזי, ערכה אביבה.