סיפור פורים

סיפור פורים השנה 1963. חג הפורים עומד בפתח ובגן הילדים הזעיר כאן, שממה אמיתית. שום פורים, שום מסיבה לילדים ושום בָּטִיח. כרגיל ה"פלונית" תופשת יוזמה ויורה לעברי את משפט המחץ "צריך לקחת את הילד שיראה מה זה פורים". מילטי וחנצ'י שוורץ מכפר-בלום שהיו כאן בשנת שרות, היו גם כן נחרצים בנדון. בקיצור, התנדבתי לקחת את הזאטוטים ל"עיר הגדולה" דימונה לראות פורים. הכביש לבאר-שבע דרך משאבים אפילו לא היה אז בקנה. האוטובוסים המעטים ממצפה-רמון נסעו דרך ירוחם, דימונה ולבאר-שבע. לקחתי את מודי, ליאור, הבן של חנצ'י ומילטי, ועוד בת אחת ששכחתי את שמה ונסענו ל"כרך" (בלי כרטיס חופשי...). לאחר שעות מספר כשחזרנו מדימונה היה כל המשק כמרקחה. ועדת-חינוך התכנסה לדיון חרום במעשה המחפיר שעשה שלום ללא ברכת ועדת החינוך. באותו יום זומנתי למרכז ועדת החינוך וננזפתי קשות. ובכל זאת, הבטחתי שאחזור על המעשה באם יתעורר צורך בכך... איך אמרה הקשישה שהתלוננה במשטרה על אונס שקרה לפני 40 שנה- "נעים להזכר". שלום.