קיבוץ שדה בוקר
קיבוץ שדה בוקר
חסר רכיב

הנשיא הגרמני שטעם מפרי עץ הזית

06/07/2016
הנשיא הגרמני שטעם מפרי עץ הזית בין אורחי שנות השמונים הראשונות בשדה-בוקר היה נשיא גרמניה (המערבית עדיין) אוטו פון וויציגר. משרד החוץ פנה לתאם את האירוח. מערכת הקשרים עם גרמניה הייתה חשובה מאוד למדיניות החוץ הישראלית ואנחנו נענינו ברצון. מתחת לעננה המלווה את היחסים עם גרמניה על רקע שואת יהודי אירופה, אני מזכיר לתלמידי שמול החשש ערב מלחמת ששת הימים מהגז שבידי מצרים, שאף השתמשה בו בתימן, היו הגרמנים מי שסיפקו לנו מסכות גז ערב המלחמה. אירוניה היסטורית אם תרצו. הנשיא האורח ביקש בוודאי ללכת בדרכו של הקאנצלר אדנואר* ולבקר בשדה-בוקר, במקום בו נפגשו שני האבות המייסדים בארצותיהם ובקשרים ההדדיים שבין המדינות. לפני שעבר לאחריותי הוא ביקר בחלקת הקבר ובצריף. בפרק האירוח שלי אכלנו יחד בחדר האוכל. המתאמים מטעמו דרשו שלא יוגש לו האוכל לשולחן אלא שיעבור כמו כל חבר במסלול ההגשה העצמית. מה שלא סיפרו המארגנים שזו תהיה הנקודה בה יתנפלו עליו כל הצלמים. מלאנו יחד את הצלחות, המצלמות תקתקו וישבנו לאכול. יכולנו לדבר אנגלית ללא צורך במתורגמן, מה שהקל על השיחה. שוחחנו על הקיבוץ, חבריו, מה הם עושים לפרנסתם ובשעות הפנאי ועד כמה המדבר הוא מכשול להתיישבות. אחרי הארוחה המשותפת רציתי להסיעו בעגלה וטרקטור לבקר במפעל 'דביק' החדש. המאבטחים התנגדו לנסיעה מטעמי ביטחון וסוכם שנלך ברגל. את ההפתעה שהכין לי האורח לא יכולתי לדמיין. גם מאבטחיו הופתעו כמוני. מחדר האוכל למפעל חצינו את חלקת הזיתים הוותיקה. היה סתיו והזיתים היו בשלים על העץ, מחכים לקטיף. בלי לשאול קטף האורח זית והכניס לפיו. להפתעתו, כמי שלא ראה עץ זית מימיו, הטעם לא היה כזית לקישוט בכוס המרטיני. היה לו מר, לא טעים ולא נעים. הסברתי לאורח ולמלוויו על כיבוש הזיתים והכנתם במלח, בחומץ או ביין לאכילה. הפרק הבא במפעל, טשטש, כך אני מקווה, את טעמה המר של הטעימה הלא מתוכננת במטע הזיתים. לאחר הביקור הודתה שגרירות גרמניה על האירוח במכתב ובשי לקיבוץ. *בביקורו של הקנצלר הקודם, כשערכו לו שולחן בחדר האוכל על פי כל הכללים, הוא ופמלייתו אכלו עם כל חברי המשק, וכשהיה צריך להמתיק את כוס התה לא עשה זאת בכפית כנהוג וכראוי אלא הביט בחברים שלהם לא נתנו כפיות ועל כן הפכו את הכפות בבחשם את הסוכר וכך אף הוא עשה. זאב זיוון.