|
|
מפאת גודלה של הטבלה המכילה מידע אודות הגרעינים ששהו בשדה בוקר לאורך השנים, הורד תפריט הניווט הצדדי, בכדי לספק לזו את מלוא המרחב לצפייה מייטבית בה.
לצפייה במידע נוסף אודות גרעין המופיעה בטבלה, בחר בשמו בעזרת סמן העכבר. תוכל לזהות גרעין אשר לו מידע נוסף על-ידי סימן הפלוס המוצב בצידו הימני המורה על כך.
|
הגרעין
|
מקור: תנועה, בי"ס וכו'
|
נשארו בקיבוץ
|
מס' חברי הגרעין
|
הגיעו ב:
|
נחל ראשון
|
נח"ל בודדים
|
|
60
|
12.1952
|
|
הנח"ל הראשון
דיון ראשון בקבלת מחלקת נח"ל בשדה-בוקר עלה באסיפה ב- 11 באוקטובר 1952, כשבועיים לאחר רצח ברברה: התברר שמבחינה בטחונית אי-אפשר שיימשך המצב בו 5-6 אנשים נמצאים לבדם בישוב [שאר החברים היו או בעבודת חוץ או בתפקידים או בנסיעות]. הבעיות בקבלת הנח"ל היו מציאת תעסוקה למספר גדול כזה של אנשים, והבעיה הכספית: מנין ימצא הכסף לתשלום הנדרש על-ידי הצבא. עד שהגיעה מחלקת הנח"ל הראשונה, בדצמבר 1952, נרצח עוד חבר - במבי.
מחלקת הנח"ל שהגיעה לשדה-בוקר בינואר 1953 היתה מורכבת מחיילים בודדים, שצורפו על-ידי הצבא למחלקה אחת. היו ביניהם עולים מתורכיה, עיראק ורומניה וגם ילידי הארץ, ביניהם בוגרי בית-ספר חקלאי ובוגרי עלית-הנוער. את העולים החדשים לימדו עברית, תחילה שולה שינדלר כעבודה חלקית ואחר-כך נעמי ולטר, שהיתה "סמלת הוראה".
בגרעין המקורי שהגיע היו מעט בנות, ולכן צרפו אליהם בנות בודדות שהגיעו כמה חדשים יותר מאוחר. באסיפה בסוף אפריל נמסר על תוספת צפויה של 10 בנים וכמה בנות למחלקה. רותי אהרונסון [הרציון] היתה המ"כית של הבנות והחליפה אותה אחר-כך נעמי ולטר. המ"מ הראשון של המחלקה עזב כעבור תקופה קצרה והמ"מ השני היה דב גינצבורג.
כאשר הגיעה מחלקת הנח"ל היו במשק בסך הכל שלושה צריפים ולכן הוקמו עבור הנח"ל אוהלים הודיים גדולים וחלק מהנח"לאים עבדו בהקמת צריפי מחלקת הנח"ל. בחג המשק הראשון, ב- 15.5.53, כבר עומדים צריפי מחנה הנח"ל או חלקם אך עדיין עומד אוהל אחד או יותר.
הבנים יצאו לסדרות ואימונים בסביבה, ובאחת מסדרות האימונים [או אולי אימונים של מחלקה אחרת שהגיעה לאזור] הפיל עצמו המ"מ דב גינצבורג על רימון שנצרתו נשלפה בטעות ובמותו הציל את חניכיו. את דב גינצבורג החליף כמ"מ נתן הוכמן, שנפל כעבור זמן בקלקיליה.
הקשר בין אנשי המשק, כ- 17-18 איש, לבין הנח"לאים, שהיו כ- 50 איש [36 חיילים ו- 14 חיילות] לא היה טוב במיוחד: המנטליות היתה שונה ולא כל החברים התייחסו יפה לנח"לאים וחלק מהבנים אף כעסו על היחס כלפיהם. כנראה שגם הצוות הפיקודי לא בדיוק ידע איך לנהוג בקבוצה זו, המשטר שהנהיגו היה קשה והיו חברים שהתעמתו עם הסגל ודרשו יחס נוח יותר לנח"לאים. היו גם חברים שקשרו קשרים טובים עם הנח"לאים עמם עבדו.
בסוף יולי מתחילים דיונים במשק על עתיד מחלקת הנח"ל: מדובר על 15 חברים ממחלקת הנח"ל שישארו לשל"ת ולכן דרושה מחלקת נח"ל חדשה עם עזיבת שאר חיילי המחלקה הראשונה. באסיפה מסוף ספטמבר נמסר ש"התארגנות 32 אנשים, הטובים שבהם, היא דבר גדול בשבילנו" ודני דורש לסדר להם יציאה מיידית לשל"ת, כדי לא להפסידם. מדובר על של"ת לשנה וחצי. בסוף אוקטובר כבר ידוע שהגרעין הצטמצם וההנהלה נפגשה עם מזכירות הגרעין לשיחת הסברה. באסיפות הבאות - דיונים נוספים ומתלבטים לגבי המעמד שלהם וזכויותיהם.
יש חליפת מכתבים בענין השארותם של 30 מאנשי מחלקת-הנח"ל לשל"ת מחודש אוגוסט-ספטמבר ובקשה של המשק לקבל, בנוסף, מחלקת-משק. בסופו של דבר נוצר גרעין מקרב אנשי המחלקה, שהצטרפו לקיבוץ האון, ובודדים נשארו בשדה-בוקר ואף התקבלו לחברות. היו חברים מהגרעין שכעסו על כי העדיפו במקומם מחלקת-משק חדשה.
|
|
רגב
|
תנועת המושבים
|
|
40
|
12.53 עד 4.54
|
|
הנח"ל השני- ילידי 1935
הנח"ל השני שהגיע, גם כן כמחלקת-משק, היה גרעין "רגב" של בני המושבים ובוגרי בתי-ספר חקלאיים, שהקימו אחר-כך את מושב לכיש. הם הגיעו ב- 27 בדצמבר 1953 ונתן הוכמן, המ"מ של מחלקת הנח"ל הקודמת, היה גם המ"מ שלהם. גם הם זוכרים שהוקמו עבורם אוהלים הודיים, היות ומחנה הנח"ל לא הספיק לצרכיהם, אולי מכיוון שחלק מהנח"ל הראשון היה עדיין במשק.
כשבועיים לפניהם, ב- 11.12.53, הגיעו לשדה-בוקר 12 נח"לאים מכמה הכשרות: הכשרת גבים, יפתח ואולי גם נירעם וארז. הם חזרו מתעסוקה באילת והיו אמורים להצטרף לבנות במשקים כאשר נחתה עליהם ההוראה לבחור 10% מהבנים כדי "לרדת לשדה-בוקר". בסופו של דבר הצבא בחר את היוצאים והם הגיעו לקראת בואו של בן-גוריון והתחילו לשמור. נשמר יומן שכתבו בזמן שהותם כאן והוא מהווה מקור לתקופה. כאשר הגיע גרעין בני-המושבים הם התחילו לעבוד ועול השמירה התחלק בין כולם: בני הגרעין וחברי ההכשרות.
כנראה שהקשר בין הגרעין לחברים לא היה טוב וכעבור כמה חדשים פנה המשק ובקש להוציא את מחלקת הנח"ל והם עזבו באפריל 1954. תחילה נשארה כתת-חיילים לשמור על בן-גוריון אך כעבור זמן מה עזבו גם הם. ["כתת חיילים" היא קבוצת חברי ההכשרות, שסיימו את שירותם בשדה-בוקר ב11.5.54-, חצי שנה לאחר שהגיעו].
שמות אחדים מחברי גרעין בני המושבים: יעקב וקוקה הירש - לכיש, אליעזר רגב -[נפטר], איתן פאר - לכיש, ואולי חברים נוספים מלכיש.
שמות אחדים מבני ההכשרות שקובצו: חיים בקר - קרית גת, יענקלה לנג, צוקי, רמי הררי, אבישר- קרית-גת, עוזי שחר - כפר-סבא, מישקה וולף - מושב חרות, אלחנן פרידמן - מבשרת-ירושלים.
|
|
הצופים י"א
|
צופים: תל-אביב, רמת-גן
|
שלום.
|
61
|
12.1954
|
|
הצופים י"א - ילידי שנת 1935
הצופים י"א היו גרעין שהתגבש מתלמידי השמיניות של שבטי הצופים בתל-אביב וברמת-גן בשנת 1953. הם היו מיועדים להשלמת קיבוץ גונן ושם קיימו "הכרזת גרעין" בחנוכה של השמינית, בדצמבר 1952. עם סיום הלימודים יצאו להכשרה בקיבוץ גבע בקיץ 1953, שם הושפעו מאד מהערך השולט בגבע – התייחסות לעבודה כערך. לאחר חדשים אחדים גויסו לטירונות ובסיומה הוצבו כמחלקת-משק בכפר הנשיא.
ביזמת אלחנן ישי פנה משק שדה-בוקר לתנועת הצופים, שאינה מזוהה מפלגתית, בבקשה לקבל גרעין. התנועה הפנתה את הבקשה להכשרה זו, שסרבה לשמוע על כך. הם שוכנעו לבוא לביקור במשק, ביקור שהתקיים לפני ראש-השנה, בספטמבר 1954. גם אחרי הביקור לא השתכנעו ולמעשה הצבא כפה עליהם את המעבר מכפר הנשיא לשדה-בוקר בדצמבר 1954, ובתמורה הועברו לשל"ת לפני המועד.
ההכשרה מנתה כ- 70 חברים, רובם בנים והרבה פחות בנות, שחלקם לא הגיעו לשדה-בוקר אלא נשארו כ"אחוזים" בצבא או בהדרכה. באחד במרץ, יום אחרי פעולת עזה, יצאו רוב הבנים לאימון המתקדם וחלק נשארו במשק כ"חיוניים" בענפים.
השפעתה של הכשרת הצופים י"א על שדה-בוקר היתה מכרעת: הם הביאו עמם, בנוסף לגישה רצינית לעבודה, גם גישות "צפוניות" לפיתוח המשק והגדילו את מגוון הענפים. לקראת השחרור מהצבא התקיימה שוב הצבעה בהכשרה, שהחליטה להשלים את שדה-בוקר ולא את גונן. בסוף ספטמבר 1955 התקבלו חברים רבים לחברות והתנאי שלהם – ששדה-בוקר יהיה קיבוץ – התמלא ב- 15 באוקטובר.
מגרעין זה נשארו לשנים אחדות חייסי [חיים פינקלשטיין], טוטל [דוד הדומי], עוזי נתנאל, חיליק פרצלינה, שמעון ענסי, אורי שלמי, בולי [משה גבלינגר] ויוסי אלשיך. לתקופה יותר ארוכה נשארו שמעון רביד, נתן ונאוה סילבר, עודד ושולה מוזס, חיימקה גולדברג ואברהם מזרחי, שעזבו בין 1962 ל- 1968. שלום בוכבינדר נשאר במשק.
|
|
עשת
|
צופים: תל-אביב וראש"לצ
|
עוזי ואביבה פופר.
|
43
|
3.1957
|
|
גרעין "עשת" - ילידי 1938-9
הגרעין התגבש משכבות הצופים בתל-אביב, כולל שבט "מעפילים", ואחר כך התאחד עם גרעין "חבצלת" מראשון-לציון. המדריכים של שכבות השישית והשביעית [י-'י"א] בתל-אביב היו חברי הכשרת הצופים י"א וכך נוצר הקשר עם שדה-בוקר.
הכרזת הגרעין התקיימה בשדה-בוקר, בדייקה, בחנוכה של השמינית, ולאחר מכן שלח המשק את יהושע כהן להדרכה והוא, שלא היה מדריך "קונבנציונלי", בהחלט הרשים את הגרעין. יהושע הפסיק את ההדרכה כעבור חדשים מעטים וחבר מהצופים י"א [יוסי אלשיך] נשלח להחליפו. חלק מהגרעין של ראשון-לציון, שלא למדו בשמינית, הגיעו ביזמת יהושע לשדה-בוקר במהלך השנה והשלבו בעבודה.
הבנים התגייסו כבר ביולי ולכן הגיעו רק הבנות למחנה-הכנה בשדה-בוקר לחודש, מאחרי יום-כיפור ועד סוף אוקטובר 1956, כשבוע לפני הגיוס. הבנים היו בטירונות 5 חדשים, הבנות רק כחודש ואז הגיעו יחד כמחלקת-משק לכפר-רופין. שהות הגרעין בכפר-רופין לא היתה ארוכה היות והגיעה בקשה משדה-בוקר לקבל את הגרעין כבר בשלב זה. לאחר כשלושה חדשים בכפר-רופין הגיע הגרעין לשדה-בוקר באמצע מרץ 1957 כמחלקת-משק: עם מדים, סגל וכו'.
הגרעין יצא לשל"ת בנובמבר 1957 ובמסגרת זו היה במשק שנה נוספת. חברי-הגרעין היו מפוזרים בענפים וחלקם אף קבלו אחריות בשלב מוקדם ביותר, ואילו אלה שהיו בלתי-מרוצים או שלא מצאו את מקומם – עזבו במהלך השירות וחזרו לצבא. חברי הגרעין התקבלו, לפי בקשתם, לחברות עוד לפני השחרור מהצבא, במאי 1958. עם השחרור [הבנות בראשית נובמבר 58 והבנים בסוף ינואר 59] נשארו במשק כ- 15 חברים מגרעין "עשת", 8 מהם אפילו חגגו 5 שנות חברות במשק. כיום נמצאים בשדה-בוקר עוזי ואביבה פופר.
|
|
שגב
|
צופים: תל-אביב
|
|
11
|
4.1957
|
|
גרעין "שגב" - ילידי 1937
גרעין "שגב" היה מורכב מבוגרי תנועת הצופים בתל-אביב, שהתאחד עם גרעין של עולים חדשים, בוגרי חברת-הנוער ממעגן. הגרעין עשה טירונות במחנה 80 ולאחריה הגיע כמחלקת-משק לאשדות-יעקב. בהיותם באשדות-יעקב הגיע אליהם הרצפלד והציע להם לעלות לק"מ ה- 101 כדי להקים שם ישוב והרעיון מאד מצא חן בעיניהם. מכיוון שנושא הנגב קסם להם, הם בקשו לשרת בהיאחזות עין-רדיאן ולכן היו באשדות-יעקב רק כ- 4 חדשים ואגף הנוער והנח"ל סידר שכל הגרעין ירד להיאחזות. לעין-רדיאן הגיעו בסוף אוקטובר 1956. [בהאחזות פגשו את מושיק, שהיה שם במחלקת הקשר וכן את רותיליין – רותי אהרונסון-הרציון].
נמסר להם שענין הישוב החדש בק"מ ה- 101 ירד מעל הפרק והתנועה [תנועת-הצופים] ייעדה את הגרעין לגונן. חלק מהגרעין התמרד כנגד קביעת התנועה ויצר את הסיסמה "שגב להר-הנגב". הם חיפשו קיבוץ בנגב, שיש לו קשר לצופים ומכיוון ששדה-בוקר היה הקיבוץ היחיד בהר-הנגב עם זיקה לצופים, אותו חלק מהגרעין בקש להצטרף אליו. יתכן שיש קשר לעובדה שכבר הכירו את שדה-בוקר כאשר היו בו במחנה-עבודה בשנת 1954. וכך חלק מהבנות יצאו לשל"ת לגונן, חלק מהבנות הגיעו לשדה-בוקר והבנים יצאו לאימון-המתקדם. בסיום האימון הגיעו גם חלק מהבנים לשדה-בוקר, והשאר הלכו לגונן.
[דני שטרוזמן היה בסיירת בעין רדיאן במקום באימון המתקדם. הוא דאג להעברתה של יונה מגונן לשדה-בוקר – היא היתה מאלה שהצביעו בעד גונן. דני הגיע אחרי כולם למשק]
בני הגרעין הגיעו לשל"ת לקראת קיץ 1957, חלקם התקבלו לחברות ואף נשארו שנים אחדות. [גרייפמן, עוזי גרסטנר, דני ויונה שטרוזמן].
|
|
שדה-בוקר
|
התארגנות פרטית
|
|
לשל"ת: 6
|
4.1957
|
|
"גרעין שדה-בוקר" – ילידי שנת 1937
תחילתו של הגרעין בטיול של תלמידי תיכון עירוני א', שיצאו לטיול שנתי לאילת בהיותם בשישית, בשנת 1953. בדרך ראו את שדה-בוקר, שנראה כמו מוצב צבאי. הם נכנסו, וחברים הציעו להם לבוא לשם למחנה עבודה. הרעיון קסם להם ובקיץ 1953, בסיום לימודיהם בשישית, יצאו למחנה עבודה לשדה-בוקר.
הם פגשו את אהרונצ'ו, רפי בכרך ואחרים והתחיל להתגלגל הרעיון שאולי ייצרו גרעין להשלמת שדה-בוקר, ישוב לא מוגדר שאין לו קשר עם שום תנועה.
בסוף אותה שנה הגיע בן-גוריון לשדה-בוקר והוא נרתם למשימה של הקמת הגרעין. הוא כתב להם מכתב, אותו הם קראו בכנס של תלמידי שמיניות שארגנו בתל-אביב, בתיכון עירוני א', בשנת 1954. בכנס הכריזו על הקמת גרעין להשלמת שדה-בוקר. בן-גוריון הצמיד אליהם את אלחנן ישי, שהיה אז ראש אגף הנוער והנח"ל והוא לקח אותם תחת חסותו. איש הקשר מטעם שדה-בוקר היה אהרונצ'ו והם ארגנו פעולות ומפגשים על גג "הבית האדום" בתל-אביב, שהיה אז בית מפא"י. אהרונצ'ו בא לפגישות וגם יהושע בא מפעם לפעם. הם פרסמו בעיתונים שהם מקימים גרעין ומחפשים חברים שיצטרפו אליו והצטרפו חברים מכל מיני מקומות וכך הגיעה אליהם גם רוחה. הבסיס היה תלמידי תיכון עירוני א' והצטרפו גם מ"חברות סלוניות".
באוגוסט 1955 הגיעו 18 מבני הגרעין למחנה עבודה. הם התגייסו באותו קיץ ודורי נבחר באסיפה כמקשר לגרעין. נאות-מרדכי נקבע כמשק ההכשרה שלהם ואז קמה צעקה: למה לא קיבוץ בנגב, ואז הוחלט שילכו לחצרים. הם היו בהאחזות בארותיים, יצאו לנח"ל המוצנח והגיעו למשק [באפריל 57], לקראת חג-החמש. בשלב זה כבר לא נשארו בנות בגרעין פרט לרוחה. היתה נשירה גם של בנים, שחלקם נשארו בצבא, וכך הגיעו רק כ- 10 בנים. מהגרעין נשארה במשק רוחה [דבי-גולדברג], שמלכתחילה התלהבה מהמקום, נשארה עוד חדשיים אחרי שכולם סיימו את מחנה-העבודה ואף הגיעה לשל"ת לפני כולם, במרץ 1956. היא היתה חברת-הקיבוץ עד 1968.
|
|
מחלקת משק
|
חברת נוער מכנרת
|
|
38
|
5.59 עד 11.59
|
|
מחלקת נח"ל – חברת-נוער מכנרת
מחלקת הנח"ל הגיעה לשדה-בוקר במאי 1959 כ"מחלקת-משק" ועזבה עם יציאת הבנים לאימון מתקדם והבנות לשל"ת בנובמבר 1959. בתקופת היותם במשק מנו כ- 30 חברים וחמישה בנים מהגרעין חזרו לשל"ת לאחר האימון המתקדם: מגרה [לבנין], שמעון אבו-סירה [למסגריה], שמעון טויזר [לחשמל], רוז'ה [לסוסים] ו..?
|
|
עמיר
|
צופים: תל-אביב
|
נאווה בכרך.
|
59
|
11.1959
|
|
גרעין "עמיר" ילידי 1940
גם חברי גרעין "עמיר" היו בוגרי שבטי הצופים בתל-אביב והודרכו על ידי חברי-גרעינים שהיה להם קשר עם שדה-בוקר, כמו הצופים י"א ו"שגב" . הם לא היו מיועדים מלכתחילה לשדה-בוקר אם כי עשו את הכרזת-הגרעין בשדה-בוקר, בלא שנקבע להם משק-יעד. עם סיום לימודיהם, בספטמבר 1958, יצאו ל"מחנה הכנה" בקבוץ גלעד, התגייסו לצבא ב- 19.10.58 ואחר-כך גם חזרו לגלעד כמחלקת-משק. נציגי התנועה הגיעו לגלעד ובקשו לקצר את תקופת ההכשרה כי שדה-בוקר זקוקה לגרעין השלמה. הבנות הגיעו לשל"ת לשדה-בוקר בסוף 1959 [19.11.59] והבנים יצאו לאימון המתקדם והגיעו לשל"ת ב- 20.4.1960. כמה חברים משמעותיים של הגרעין נשארו כחברים במשק שנים אחדות. נאוה בכרך היא חברת גרעין זה.
|
|
שגיא
|
צופים: תל-אביב [וחבר אחד מיפו]
|
|
32
|
1.1961
|
|
גרעין "שגיא" ילידי שנת 1942
סיפור הגרעין סופר על-ידי דנדי, דני לוקסמבורג:
הבסיס של הגרעין היתה שכבת "הראל" בצופי דיזנגוף בתל-אביב. אליה הצטרפו אלה שנשארו בשכבה המקבילה ב"גוש צופים קשישים" בתל-אביב וחבר אחד מצופי יפו – אבי אלקלעי. שכבת "הראל" היתה במחנה-עבודה בשדה בוקר ובימי-עבודה במהלך שנת 1958, כאשר היו בשישית, כך שהיתה להם הסטוריה ארוכה עם שדה-בוקר.
הצופים, שייצג אותם צביקי קרן מחצרים, ייעדו את הגרעין למגל והגיע אליהם גם מדריך ממגל – ביפ. עמוס אילני משדה-בוקר היה המדריך בשתי תקופות הדרכה: בשישית ובשמינית. היו ויכוחים רבים על משק-היעד וצביקי ויני אפשטיין הגיעו לפגישה עם הגרעין כדי לשכנעם ללכת למגל. הגרעין הצביע וכמעט 100% הצביעו בעד שדה-בוקר. עמוס, שישב בצד במשך כל השיחה והויכוח, קפץ מהכסא בשמחה.
דנדי חושב שהכרזת הגרעין היתה בשדה-בוקר, הוא לא זוכר ויתכן שלא השתתף בה. אחרי סיום הלימודים יצא כל הגרעין לנאות-מרדכי לעבוד בקטיף תפוחים כדי להרוויח כסף לקופת הגרעין. דנדי, שהיה אז בשדה-בוקר, נקרא בתוקף להצטרף לגרעין בנאות-מרדכי. הגרעין התגייס ב- 29.8.1960, והשתחרר בינואר 1963.
בסיום הטירונות יצא הגרעין להכשרה לחצרים. לא היה אז מקשר לגרעין מטעם שדה-בוקר. הבנות והכ"ל יצאו לשל"ת לשדה-בוקר בינואר 1961, הבנים יצאו לאימון מתקדם. דנדי נפצע, יצא לקורס מיכון חקלאי והגיע למשק. חלק מהגרעין לא הגיע למשק: היו כאלה שיצאו למ"כים, עמוס אבני הצטרף ללהקת-הנח"ל, אורי סלונים לא חזר אחרי האימון המתקדם כי נשאר בצבא כמדריך צניחה, ועוד. [רוב הגרעין שומר על קשר עד היום].
עם השחרור עזב רוב הגרעין. הרבה מבני הגרעין היו בני משפחות עשירות והם חזרו הביתה. נשארו במשק לאחר השחרור דנדי, אבי אלקלעי וקופי [אברהם קופיליס], שעזב די מהר. אבי הביא את אשתו שרה, נולד להם בן – שגיא, והם עזבו ב- 1965. דנדי עזב בדצמבר 1966.
מה שקסם לדנדי ולשאר בני הגרעין היתה ההתישבות בנגב. שדה-בוקר היתה נקודת אור באזור שומם, התגשמות הציונות. הם מאד אהבו לטייל באזור. רעיון הקיבוץ לא התאים להם, אף אחד מחברי הגרעין לא חשב על חיים בקיבוץ. כל זמן ששדה-בוקר היתה קבוץ בלתי-תלוי, חשבו שאולי זה יהפוך למשהו אחר ויפסיק להיות קיבוץ. מה שהפריע לדנדי היתה ההצטרפות ל"איחוד" – תנועה, מפלגתיות וכו'. החיים בשדה-בוקר כצעירים היו "כיף", אבל הוא לא יכול היה לשאת את חיי הקיבוץ.
ליד צריף בן-גוריון, ממזרחו, היה צריף קטן שבו היה מחסן-תרבות: בריסטולים וכו'. בצריף זה נהג דנדי לצייר [הוא הפסיק לצייר אחרי מלחמת יום-כיפור ואחרי שהתחתן, ב- 1974]. פולה היתה מסתכלת מה הוא עושה בצריף וגם בן-גוריון אמר לו "שלום" כאשר עבר שם בדרכו לחדר-האוכל ודנדי במקרה היה שם.
|
|
גזית
|
צופים: תל-אביב
|
רפי ק., אברהם לוי.
|
29
|
12.1962
|
|
גרעין גזית ילידי 1943
הגרעין הגיע לשדה-בוקר לפני הגיוס: הבנים לתקופה קצרה, כי התגייסו ב- 31.8.61 והבנות לתקופה יותר ארוכה כי התגייסו כחדשיים אחר-כך. אחרי הטירונות היו במחלקת-משק בכפר-גלעדי, עד סוף נובמבר 1962. הבנים יצאו לאימון-מתקדם לגדוד 50 והבנות הגיעו לשל"ת לשדה-בוקר. הבנים הגיעו לשל"ת במאי 1963.
את הגרעין הדריך עמוס אילני. במשק נשארו מהגרעין אברהם לוי ורפי ק.
סיפור גרעין "גזית" כפי שנמסר על-ידי אברהם:
בני הגרעין הם ילידי שנת 1943-44, ילידי הארץ, בוגרי "הצופים" מתל-אביב. תאריך גיוס: בנים כ"ק– 31.8.1961, בנות +בנים כ"ל - חודש וחצי יותר מאוחר.
עד סוף שנת 1960 כל שבט פעל עצמאית. המפגשים הראשונים עם שאר שבטי הצופים התקיימו בטיולי התנועה ובטיול להרי אילת בכתה י"א. הדיונים בשכבות האם ללכת לקבוץ או לצה"ל נמשכו זמן רב ולבסוף הוחלט על התישבות בקבוץ בנגב.
בסוף 1960 הוחלט על איחוד השכבות משלושת השבטים בעיר והקמת גרעין. מרכז הגרעין מטעם שדה-בוקר היה אלי זוהר מגרעין "עמיר" [כיום – עורך דין ידוע]. מדריך הגרעין היה דובה, שנראה בחור "מבוגר" ומרשים, שהיה אף הוא מגרעין "עמיר" [ילידי 1940].
כחודש לפני הגיוס הגענו לשדה-בוקר לביקור היכרות של ימים אחדים, איפה שהוא בקצה העולם. קבלו את פנינו מטעי האלברטה המפורסמים, שאר המטעים בשקע הדרומי שנוהלו על-ידי נתן סילבר ושטח שלחין קטן, שאותו ריכז אז אבי אלקלעי [?], ושנראה לעינינו העירוניות כשטח ענק. היה גם דיר גדול, לא זכור לי מי היה אחראי עליו. הישוב היה קטן, עם צריפי "מחנה הנח"ל", שני צריפי השיכון הגדולים, שם גרו ה"ותיקים", וכמובן – בתי החברים הנשואים ה"זקנים": הדרקסלר, הרכבת, ה"אורוות" ושורת הדירות שמצפון לדרקסלר - ה- "42 מ"ר". כמו כן היו צריף בן-גוריון, צריף אהרונצ'ו הסמוך לצריף בן-גוריון, צריף בית-התינוקות, וכמובן – חדר-האוכל, שבו, פרט לארוחות שהוגשו לכל אחד ואחד כמו במסעדת יוקרה, הוגשו תה וקפה כל בוקר לפני העבודה וכמובן ארוחת-הארבע המפורסמת, שהיוותה מפגש חברתי מרתק, לכל הרווקים וללא מעט נשואים טריים, אחרי העבודה. לחדר-האוכל הגענו עם טרקטורים ועגלות מהמטעים עם ענן אבק מרשים, וזה הרושם העצום שהשאיר עלינו המקום: מעט קיבוץ עם המון מדבר ואבק, וכך נשבינו בקסמי המקום, ובצער עזבנו את שדה-בוקר כדי להתכונן לגיוס.
הכרזת הגרעין התקיימה ב"ואדי ההכרזות" אשר במדרון הדרומי של הדייקה, בטקס מרשים ומרגש, בו השתתף כל הקיבוץ.
התגייסנו כ- 30 בנים כ"ק למחנה 80 המפורסם, וחודש וחצי אחר-כך התגייסו 30 הבנות וכן 7 בנים כ"ל. כשבועיים-שלושה לאחר הגיוס, בטרטורים הרבים שנעשו לנו, כמו לרוץ לאוהל תוך 30 שניות ולהביא דבר זה או אחר, רפי ק. מעד ושבר את פיקת הברך. לאחר כחודש חזר אלינו לתקופת מה, אך הצבא דרש אותו לחיל-האוויר, מכיוון שהיה בוגר בית-הספר הטכני של חיל-האוויר ואיש-מקצוע. מכיוון שחיל-האוויר לא ויתר עליו, הוסכם שייחשב כחלק מה"אחוזים" של הגרעין. בכל החופשות שלו רפי הגיע לבקר את הגרעין בכל מקום שנמצא באותו זמן. רפי הגיע למשק כ- 7 חדשים אחרי כל הגרעין, בפברואר 1964.
לאחר שלושה וחצי חדשי טירונות לבנים וחדשיים וחצי לבנות ולכ"ל הועברנו לשנת הכשרה לכפר-גלעדי, ללמוד חיי קיבוץ, או יותר נכון – איך לא צריך להיות קיבוץ, לפחות לדעתנו. פוזרנו בין הענפים, השקענו המון בעבודה ועשינו רושם עצום, למרות שהפכנו שלושה טרקטורים. בסוף השנה חגגנו במסיבת סיום מרשימה, הרבה דמעות זלגו אצל הבנות והיו גם כמה בנים עם לבבות שבורים. כפר-גלעדי, שהיה אז "משק-הכשרה", הבטיח שיעבירו לשדה-בוקר עגלה במתנה כי היינו הגרעין הטוב ביותר שהיה אצלם. עד היום אנו מחכים לעגלה או לפרה.
הבנים הכ"ק יצאו בהתרגשות רבה ל"גדוד 50" המפורסם של הנח"ל ושני בנים כ"ל, וכמן ופפינו, הצליחו להעלות "פרופיל" ולהצטרף לגדוד. שאר הגרעין, הבנות והכ"ל הנותרים, בניכוי מי שנותר מחישוב האחוזים השני שהוריד אנשים לצבא ולח"לת - להדרכה, יצאו לשל"ת מאוחר לשדה-בוקר.
לאחר 5 חדשים בגדוד 50 ועוד חודש שנוסף בגלל המתח שהיה אז בגבול ירדן [צבא עירק איים לפלוש לירדן וישראל גייסה מילואים והשאירה אותנו עוד חודש בגדוד, כאיום על עירק], חזרנו, כל ה"קרביים": צנחנים ובוגרי פלוגות מ"כים, באמצע מאי 1963 , לשדה-בוקר.
עם הגעתנו נערכנו תוך זמן קצר לקלוט את גרעין "ינון" ואז התבשרנו שנקבל גם את גרעין "עמית" שהחליט ברובו לא ללכת לקיבוץ בחן. חולקנו לענפים ורוב הבנים נקלטו במטע. המטע היה כבר גדול:שנה וחצי לפני שהגיעו בוגרי "גדוד 50", נטעו 90 דונם אפרסקים בלימנים, וכשלוש שנים לפני כן נטעו את המשמש בדייקה. השזיף האירופי היה כבר נטוע במעלה השקע-הדרומי, מול חלקת משמש ה' מהזן "רויאל" ואפרסקים ז'.
בדצמבר 1963 הציעו לנו, אולי אפילו לחצו עלינו, להתקבל לחברות. ואנו, שהיינו מבולבלים, התקבלנו אז לחברות: כ- 25 חברים מגרעין "גזית", פרט לפפינו, שלא התקבל. הגרעין ערער על ההחלטה ובזכות החברים החדשים הרבים מהגרעין, התקבל הערעור ופפינו התקבל לחברות.
יום אחד, בשלהי 1964, ראינו את צוחי, חבר-הגרעין, בתחנת האוטובוס. שאלנו אותו: "לאן?" והוא ענה: "הביתה, אני עוזב". ככה, בלי להודיע לאף אחד, פשוט נמאס לו. היו עזיבות נוספות ועד מלחמת ששת הימים נשארנו במשק כ- 12-15 חברים מהגרעין. במלחמת ששת הימים השתתפו רוב הבחורים מהגרעין ולאחריה היתה עזיבה נוספת.
בשנת 1968 היינו בקיבוץ: שבתאי, וכמן, רפי ק., פפינו ואברהם לוי. מ- 1968 נשארנו רק רפי ק. ואברהם. שבתאי הוא חבר יטבתה.
|
|
עמית
|
צופים: חיפה, ירושלים ותל-אביב
|
אריה, רפי ג., אלישע, פרנס.
|
34
|
12.1964
|
|
גרעין עמית ילידי 1945
הגרעין היה מורכב מבוגרי שבטי "הכרמל" והלל" מחיפה, וכן צופים מירושלים ומתל-אביב. הבנים התגייסו ביולי 1963, הבנות קצת אחר-כך, ואחרי הטירונות הגיעו כמחלקת-משק לדגניה א'. משק היעד היה אמור להיות קיבוץ בחן, אך לאחר ביקור שם חלק מהגרעין סרב להגיע לשם, למרות נסיונות התנועה לשכנע אותם. לקראת השל"ת והאימון המתקדם התפצל הגרעין: החלק התל-אביבי ורוב הבנות הלכו לבחן, והשאר, החלק העיקרי של הגרעין, החליט לבוא לשדה-בוקר, שה"איחוד" הציע כאפשרות, לפי בקשת שדה-בוקר, כנראה. הבנות והכ"ל הגיעו בתחילת דצמבר 1964, הבנים הכ"ק הגיעו מהאימון המתקדם במאי 1965. המקשר של הגרעין היה רפי ק. מהגרעין נשארו במשק: אריה וינד, רפי גרוס, אלישע צורגיל, משה פרנס.
סיפור הגרעין על ידי אריה:
הגרעין שלנו משבט "הכרמל", צופים, וגם משבט "הלל", מ"הדר" (פרנס, צורגיל) והצטרפו אליהם גם ירושלמים (חנן נווה, מתן וילנאי, הבת של האוזנר, נתן שניר), זו היתה החבורה. היינו גרעין של איזה 70-80 חבר'ה, המסלול שלנו היה שנתיים וחצי, או 3, אני כבר לא זוכר. התגייסנו ביולי 1963, בכל מקרה המסלול שלנו היה טירונות, טירונות ארוכה, ואחרי זה הלכנו למחלקת-משק בדגניה א', משולב בפעילות צבאית, ואחר כך היעוד שלנו היה לבחן, והיינו שם באיזה מחנה עבודה וחלק מאד משמעותי של הגרעין הגיע למסקנה שזה לא בשבילנו, עם ה"דרומים האלה" וזה לא התאים לנו והחלטנו שאנחנו לא נגיע לשם. היה נראה לנו שהכל שם מין ברברת ובתור נערים כבר חשנו שזה דבר כזה לא מוצלח… בכל אופן, התל-אביבים כן היו מוכנים ללכת לשם ואז החלטנו שאנחנו לא נלך לבחן ועדיין לא ידענו לאן ואז באו לדגניה מה"איחוד", וניסו ללחוץ, ולא שכנעו אותנו. יצאנו לטיול והגענו לשדה-בוקר ורפי ק. קבל אותנו ואמרנו שאנחנו באים הנה, ואז הגרעין התפצל: התל-אביבים הלכו לבחן: בן או שניים ורוב הבנות, וכל המסה הזאת הגיעה הנה לשדה-בוקר. [ולמה בחרתם שדה-בוקר?] אריה: אני לא יכול לזכור, הציעו לנו, אה, זה היה מצב
כזה שהציעו לנו להיות בהאחזות. שלחנו שליחים להאחזות בארותיים והשאלה היתה אם להגיע לשדה-בוקר, ואנחנו באנו פשוט באקראי, באיזה טיול, ושדה-בוקר ניסו למשוך אותנו, והתאהבנו במקום והחלטנו להשאר. המקשר בזמן הראשון היה רפי ק.
|
|
ינון
|
צופים: רמת-גן וירושלים
|
דליה פ., חיימון, דודו.
|
35
|
8.1965
|
|
גרעין ינון ילידי 1946
הגרעין נוצר מבוגרי שבטי הצופים: צופי רמת-גן, צופי "הירקון [גם כן מרמת-גן] ושבט מצופי ירושלים. בין המדריכים היו גם שמיל ונאוה, ואת משק היעד קבעו, כנראה, הצופים. הבנות והכ"ל הגיעו לשדה-בוקר לתקופה של 40 יום לפני הצבא, בסוף יולי 1964. הבנים הכ"ק התגייסו כבר בסוף יולי. את תקופת ההכשרה עשו בקיבוץ אילת-השחר, ובתקופת ההכשרה של הגרעין התחילו להגיע "משלחות" לעבודה במשק. לאחר שנעכרו היחסים בין הגרעין לקיבוץ אילת-השחר, תקופת ההכשרה שלהם שם קוצרה וכל הגרעין הגיע יחד לשדה-בוקר לשל"ת באוגוסט 1965, כתחליף להליכה להאחזות. כעבור כשבועיים יצאו הכ"ק לחודש וחצי: שבועיים אימון וחודש להר-הצופים כ"שוטרים". הם חזרו לשל"ת לחודש וחצי ובאמצע נובמבר 1965 יצאו לאימון המתקדם, חזרו לשל"ת באמצע מאי 1966 והשתחררו כעבור שנתיים וחדשיים, בספטמבר 1966. [רק מחזור זה זכה בשירות מקוצר, אחר-כך האריכו אותו שוב.] מהגרעין נשארו: דליה [אורן] פרנס, דודו חורש, חיימון טוגנדהפט.
|
|
גרעין בנים א'
|
בני משקים
|
דני א, איה. [רחלי חפרי-גינוסר]
|
20
|
9.1966
|
|
להב
|
צופים: חיפה
|
לייבו.
|
11
|
8.1967
|
|
גרעין להב [שחם] ילידי 1949
גדוד "להב" משבט הצופים החיפאי "הלל" היה הבסיס של גרעין "להב". לגדוד זה נוספו בשלב מסוים הגדודים המקבילים מעוד שני שבטי צופים בחיפה, אך הצירוף לא עלה יפה והמסגרת התפרקה, בגלל הדומיננטיות של גדוד "להב". את המסגרת הדריך זאב זיוון [זימן]. כאשר שוב נשאר גדוד "להב" לבדו, הגיע זימן והציע שהגרעין יגיע לשדה-בוקר, מכיוון שגרעין קטן התאים לשדה-בוקר בשלב זה. יצאו לנח"ל 15 חבר'ה: 12 מגדוד "להב", שאליהם הצטרפו בסוף השנה 2 בנות משבט "גאולה" ובן אחד [פיזדה] משבט "צופית".
הגרעין הגיע לשדה-בוקר באוגוסט 1967, בספטמבר התחיילו הבנים ובנובמבר – הבנות, והם נשארו במשק במסגרת של"ת מוקדם. הגרעין הגיע למשק בתקופת המשבר החברתי: המצב לא היה טוב, היתה אווירה של התפלגות. מבחינת הגרעין זו היתה תקופה נוחה לקליטה והם קבלו מיד אחריות בענפים. לייבו נכנס כאחראי למוסך, שני בנים נכנסו ללול, בנות – לבתי-ילדים. הבנים יצאו לטירונות בינואר 1968 וחדשיים אחריהם התגייסו הבנות.
אחרי הטירונות יצא כל הגרעין כמחלקת-משק ליפעת, שהיה אז המשק המאמץ של שדה-בוקר, ואחרי חצי שנה עברו להאחזות באר-צופר לחצי-שנה. בסוף אותה שנה יצאו הבנים לאימון המתקדם והבנות הגיעו לשל"ת לשדה-בוקר.
זו היתה תקופת "מלחמת-ההתשה" ומחלקות הנח"ל נדרשו לתת עוד 4 חדשים של תעסוקה מבצעית, בדרך כלל לקראת סיום השירות. גרעין "להב" יצא לפרק המבצעי מיד לאחר סיום האימון המתקדם ואחריו הגיעו גם הבנים לשל"ת. עם השחרור עזבו כל הבנות וחלק מהבנים נשאר זמן קצר. מהגרעין נשארו במשק לייבו ועודד מרגלית.
מקשרי הגרעין היו דליה ופרנס, והם טיפלו בגרעין יפה מאד ולאורך כל התקופה – מאז שהגיעו ועד לשחרורם מהצבא. אחד מבני הגרעין [יודי] נפצע קשה במרדף בבקעת-הירדן.
|
|
גרעין בנים ב'
|
בני משקים
|
זיוה ש., חנהלה, מרימי.
|
12
|
9.1967
|
|
דותן
|
צופים
|
|
לשל"ת מוקדם 16, לא חזרו
|
8.1968
|
|
גרעין דותן – ילידי 1950
הגרעין היה קטן – רק 16 בנים ובנות והם הגיעו לשל"ת מוקדם ארוך לפני הטירונות באוגוסט 1968, לתקופה של 8 חדשים. הבנים התגייסו בינואר 1969 [ולפני זה יצאו לטיול-סיום לצפון], הבנות התגייסו במרץ 1969. היחסים בין הגרעין למשק נעכרו בתקופת השל"ת המוקדם והגרעין לא חזר לשל"ת האחרון לשדה-בוקר. לאורך שנים לא הסכים המשק לקבל גרעין לשל"ת מוקדם ארוך בגלל הנסיון הלא-מוצלח עם גרעין "דותן". חלק מבני גרעין זה עברו לקיבוץ גונן.
|
|
גרעין בנים ג'
|
בני משקים
|
רזי, כרמלה. [רון שרצר, דיצה ברנטוין-ארליך]
|
15
|
9.1968
|
|
גרעין בנים ד'
|
בני משקים
|
אדית, חמי ח., רותי ניר. [מיכאל קאופמן]
|
21
|
9.1969
|
|
בוקר
|
צופים
|
יוסי לינדר.
|
16
|
8.70/2.71
|
|
גרעין בוקר ילידי 1951
הגרעין לא היה במחנה הכנה בשדה-בוקר, הבנים התגייסו ב- 17.7.1969, היו במחלקת משק בנווה-איתן בין נובמבר 69 למרץ 1970. אז יצאו להאחזות לנחל סיני, ומשם יצאו הבנים באוגוסט 70 לאימון מתקדם בבית-סחור והבנות הגיעו לשל"ת באותו זמן. הבנים יצאו לשל"ת בפברואר 1971.
במשק נשאר מהגרעין יוסי לינדר. גם עודד מלמן היה מגרעין "בוקר".
|
|
גרעין בנים ה'
|
בני משקים
|
זיוה ו. [אסתי גרנות-אשד].
|
18
|
9.1970
|
|
גרעין בנים ו'
|
בני משקים
|
בועז ס. [רבקהלה סמבן-כהן, יונה וילנסקי-עפרן[
|
26
|
9.1971
|
|
גרעין בנים ז'
|
בני משקים
|
|
17
|
9.1972
|
|
גרעין בנים ח'
|
בני משקים
|
דינה וילנסקי-ארנוני.
|
14
|
9.1973
|
|
עקב
|
צופים: אשקלון, תל-אביב
|
אייל גונן, ורדה צור
|
31
|
2.1975
|
|
גרעין עקב ילידי 1955
את הגרעין הדריכו רזי, דני אלמוג ועודד מלמן. הם לא היו במחנה-הכנה לפני הגיוס בשדה-בוקר והבנים התגייסו ב- 30.7.1973. רק הבנות הגיעו לדגניה כמחלקת משק, הבנים היו חלקם בגדוד 50, חלקם בגדוד 55 וחלקם עשו הסבה לשריון. בתחילת 1974 יצא כל הגרעין להאחזות מורג ומשם הגיעו הבנות לשל"ת בתחילת 1975 לשנה שלמה והבנים הצטרפו ביולי 1975, לשנה שלמה לפני השחרור.
המקשר במשק היה דני אלמוג. מהגרעין נשארו במשק אייל גונן וורדה צור. גם עופר ברעם היה מגרעין עקב.
|
|
גרעין בנים ט'
|
בני משקים
|
אילן ש.
|
8
|
9.1974
|
|
גרעין בנים י'
|
בני משקים
|
|
3
|
9.1975
|
|
תרמיל
|
צופים
|
|
40
|
לא חזרו
|
|
גרעין תרמיל ילידי 1957
הגרעין, כ- 40 חברים, הגיע לשל"ת מוקדם ארוך בספטמבר 1975. הבנים התגייסו במרץ 1976, הבנות כחדשיים אחר-כך. במאי 1977 הם החליטו לא לחזור לשל"ת והחליפו את משק-היעד.
|
|
מורל
|
בי"ס חקלאי פ"ח, נוער לנוער "
|
איתן ועידית פאר
|
25
|
7.1981
|
|
גרעין מורל – ילידי שנת 1961
ב"נוער לנוער" לא היתה מסורת של יציאת גרעינים לנח"ל, היה גרעין אחד שהתארגן ויצא לנח"ל, אך לא היה לזה המשך. התארגנות גרעין "קטר", שכלל את בוגרי "נוער לנוער" שעמדו לפני גיוס בקיץ 1978, נתנה מוטיבציה לשנתון שאחריהם להתארגן בצורה דומה. מכיוון שהתנועה [נוער לנוער] לא לקחה אחריות על הגרעין, עשו זאת בני הנוער עצמם, ואיתן פנה לאריה וינד, המדריך של הגרעין הקודם, ובעזרתו גם למי שעסק בכך באיחוד הקבוצות והקיבוצים והקימו גרעין.
בסוכות תשל"ט, באוקטובר 1978, בראשית כתה י"ב, הגיעו כ- 30 חבר'ה לביקור הראשון בשדה-בוקר [וישנו במבנים הטרומיים]. במשך השנה הדריך אותם הבגד והם יצרו את הקשר עם בית-הספר החקלאי פרדס-חנה, שתרם למחזור זה חברים מעטים. ברישום לנח"ל, מתוך חוסר נסיון, ארעו תקלות, הגרעין לא היה רשום בצבא ו- 5 חבר'ה גויסו כבר ביולי לחיל-האוויר. לאחר ש"חתמו ויתור" הם שוחררו מהחיל וחזרו לגרעין והמטפלים בגרעין נאלצו לעשות מאמצים כדי שהגרעין יגוייס לנח"ל.
הגרעין הגיע למחנה-הכנה בספטמבר 1979, הבנים ל- 3 שבועות לפני הגיוס והבנות ל- 4 חדשים. בתקופה זו נקבע אבנר אשד כמדריך וכמקשר הגרעין והוא ליווה אותם לאורך כל המסלול. הגרעין התאפיין בשני דברים: בגרעין היו נגני גיטרות וזמרים [משה דץ, סיגל] והם נהגו להתחבק ולהתנשק – ונקראו במשק "נשקני-חבקני".
מסלול הנח"ל היה: טירונות, שהיתה משותפת לבנים ולבנות בחודש וחצי האחרונים, ואחר-כך חצי שנה בהאחזות "נצרים", לשם הצטרף בועז ספיר כמדריך חברתי. בתקופת ההאחזות השתתפו הבנים בפעילויות בעזה, כולל מעצרים. לאחר חצי שנה זו יצאו הבנות ל"מחלקת משק" בנוה איתן והבנים לבט"ש בבקעת-הירדן, שם לא פעלו במסגרת גרעין – כל חייל קבל תפקיד אחר. כעבור חצי שנה, ביולי 1981, הגיעו יחד לשל"ת בשדה-בוקר. הבנות השתחררו ביולי 1982 ובמשק נשארו חניתה זילברברג ועידית לינדבנד. הבנים יצאו באמצע התקופה לצבא, ולפני שהיו אמורים לחזור למשק לשל"ת אחרון פרצה מלחמת לבנון [יוני 1982] והם נשארו בצבא עד 9.1982. בספטמבר הגיעו הבנים לעוד חצי שנה לשל"ת ובשחרור, בינואר 1983, נשארו במשק שלום גבסו, גדי חזות ואיתן פאר. במהלך השנים עזבו גדי, שלום וחניתה ובשדה-בוקר נותרו איתן ועידית אשר נישאו והפכו למשפחת פאר.
|
|
פרא
|
נוער לנוער ארצי
|
תמי [נדב] ירדני
|
42
|
2.1982
|
|
גרעין פרא – ילידי שנת 1962
בני הגרעין היו בוגרי "נוער לנוער" מכל הארץ. הם נהגו להפגש בבנין "בני-ברית" בתל-אביב, שם הכירו גם את בני הגרעינים הקודמים, שהיו בהנהגה הארצית. להתכנסויות המחזור שלהם, שמנה כ- 100 חברים, בבנין בני-ברית, הגיע אייל גונן כנציג שדה-בוקר, ויחד אתו גם אבישג. מה שגיבש את הגרעין ואיחד אותו, וגם קשר אותו בקשר טוב עם שדה-בוקר, היו שניים-שלושה ביקורים שעשו פה: הבגד עשה להם מסעות וכך היה שותף ל"גיבוש". לנח"ל חתמו מעל 50 חברים.
הם הגיעו למחנה הכנה בקיץ 1980. ובמשק דאג לגרעין, בשלב זה, צבי בן-דרור. אחרי זמן מה בשדה-בוקר התגייסו הבנים ואחר כך גם הבנות. עם סיום הטירונות יצא כל הגרעין להאחזות נגוהות, שם שרתו יחד עם חברי גרעין-מצוקה מירושלים. כאשר הבנים נשלחו ללבנון [אחרי האימון המתקדם, כנראה], נשלחו הבנות למעוז-חיים כמחלקת-משק. שהותן במעוז-חיים לא היתה מתוכננת מראש במסלול שלהן, הן יצאו לשם כיוון שהבנים נשלחו ללבנון. הן לא סיימו שם את התקופה המתוכננת והגיעו לשדה-בוקר, [מתישהו ב- 1982], ואז היה רפי גרוס המקשר. הבנות השתחררו מהצבא לפני שהבנים הגיעו לשל"ת ורק 5 בנות מהגרעין נשארו לחכות לבנים.
נשארה במשק מגרעין זה תמי [נדב] ירדני.
|
|
סמדר
|
גרעין עולים ארה"ב
|
צבי רמק
|
5
|
7.1983
|
|
גרעין סמדר – גרעין עולים – 1980
גרעין "סמדר" היה גרעין ללא שייכות תנועתית. ראשיתו בהתארגנות סטודנטים יהודים מפילדלפיה ומלוס-אנג'לס, שלמדו בארץ שנה אחת בתכנית מיוחדת באוניברסיטת תל-אביב. כאשר חזרו לסיום לימודיהם לארצות-הברית שמרו על קשר והקימו קבוצה אידאולוגית, שרצתה לעלות לארץ יחד, במסגרת גרעין קטן ואיכותי. לקבוצה הזאת הצטרפו עוד חברים [כמו צבי רמק] והם נהגו להפגש ולדון בנושאים אידאולוגיים שונים: הקבוצה מלוס-אנג'לס נפגשה לעיתים קרובות, ושתי הקבוצות נפגשו כפעמיים בשנה.
הם יצרו קשר עם התק"ם ועם שליחי הסוכנות לקראת העליה וחיפשו קיבוץ קטן, שיש בו אידאולוגיה וחקלאות והוא נמצא בתוך תחומי הקו-הירוק. מוסה חריף, שהיה אז שליח בארצות-הברית, הציע להם קיבוצים אחדים והם בחרו בשדה-בוקר. בקיץ 1979 בקרו בארץ לקראת העליה, הם שהו 3 חדשים ושתי בנות מהגרעין אף נשארו בארץ בסוף הביקור. עם סיום לימודיהם עלו לארץ רק 5 מתוך 15 חברי הגרעין: צבי רמק, ג'ורדן מילר, רלף סיסקין, דיויד שטיין ומרק נדלר.
בני הגרעין הגיעו לשדה-בוקר ב- 11.1980, יצאו לאולפן עציון למשך 4 חדשים וחזרו למשק והשתלבו בענפים. המקשר הראשון שלהם היה אלון שיריזלי (אותו פגשו בארצות-הברית במקרה בזמן ביקורו שם והוא ניסה לשכנעם לבוא לשדה-בוקר) ועם עזיבתו קבל רזי את התפקיד. הם התגייסו בינואר 1982 לנח"ל כגרעין וצורפו לגרעין עולים גדול יותר [גרעין תדהר] ועשו מסלול של גרעיני עולים. רובם, בגלל גילם, שרתו שנה וחצי, רק רלף, הצעיר ביניהם, שירת שנתיים. הם עשו טרום-טירונות, טירונות, ועם סיום הטירונות פרצה מלחמת של"ג ואז נשלחו ללבנון, שם שרתו רוב הזמן. (בזמן ההשבעה בכותל בדיוק שבת שם רעב יהושע כהן).
המשתחררים לאחר שנה וחצי חזרו למשק ביולי 1983. נשאר במשק רק צבי רמק.
|
|
קרון
|
בי"ס חקלאי פ"ח+בנות מעכו וי-ם
|
אייל גולדפרב
|
40
|
2.1984
|
|
גרעין קרון – ילידי שנת 1964
הבנים היו מבית-הספר החקלאי פרדס-חנה וחיפשו עוד חברים. חלק מהמצטרפים היו עולים חדשים מירושלים וחלק בנות מעכו. הם הגיעו למחנה הכנה בשדה-בוקר בקיץ 1982, המקשרת שלהם במשק היתה ראיה. אחרי הטירונות נשלחו הבנים והבנות כמחלקת-משק למסדה, במקום ההאחזות "מול נבו" שלא היתה מוכנה. הבנות נשארו במסדה למשך חצי שנה וכעבור כמה חדשים הוצאו הבנים להאחזות שליד יריחו, "מול נבו". אחרי ההאחזות יצאו לאימון מתקדם ובט"ש בלבנון כחלק מהאימון. הבנות הגיעו לשדה-בוקר. נשאר במשק אייל גולדפרב.
|
|
ערוד
|
בי"ס חקלאי פ"ח, נוער לנוער
|
אילנה [כהן] שוהם
|
23
|
2.1985
|
|
גרעין ערוד - ילידי שנת 1965
הגרעין היה מורכב מחניכי הפנימיה בפרדס-חנה ומבוגרי נוער-לנוער.
מסלול הנח":ל:
מחנה הכנה בשדה-בוקר, [בקיץ 1983], הבנים התגייסו קודם, הבנות התגייסו ב- 12.83 והיו חדשיים בטירונות. במחלקת משק בכפר-רופין היו רק הבנות למשך חצי שנה. הבנים שרתו גדוד 50. אחר כך היו בהאחזות נגוהות – בנים ובנות יחד. של"ת: הבנות הגיעו ב- 2.85 לשנה, הבנים הלכו לגדוד 50 ? והגיעו למשק לחצי שנה של"ת לאחר שחרור הבנות.
כאשר היו במחנה-הכנה ישנו בצריפים הקטנים, רוב הגרעין עבד במסיק וגם בקטיף אפרסקים, קיוי ואפרסמון. נשארה במשק אילנה כהן-שוהם.
|
|
בז
|
גרעין עולים שהצבא ארגן
|
קליר [גר] גולדפרב
|
6
|
1.1985
|
|
גרעין בז – 1983 ילידי 1963?
בשנת 1983 ארגנה ועדת-ההכשרות בתק"ם "גרעין-עולים": הכוונה היתה לקחת את כל חייבי הגיוס, ובמקום שיהיו חיילים בודדים – לתת להם מסגרת של גרעין. נציג ועדת-הכשרות עניין בנושא את הבגד והבגד הסכים לטפל בגרעין מטעמים ציוניים, כדי להשאיר בארץ מכסימום אנשים. כל מי שלא היה קשור לקיבוץ כלשהו היה מיועד לשדה-בוקר. בגרעין היתה גם קבוצה שהיתה מיועדת לתובל. היו בגרעין חברים שהיו קשורים לקבוצים שונים, אך בסופו של דבר נשאר הבגד המדריך והמקשר היחיד של הגרעין.
אותו חלק מהגרעין, 13 חברים, כולל 3 בנות, שהיה מיועד לשדה-בוקר, הגיע בספטמבר 1983, לפני הגיוס, לכמה חדשים לשדה-בוקר. הבנים התגייסו בתחילת פברואר 84 והבנות בסביבות מרץ. רוב הגרעין, שמנה כ- 30 איש, היו בנים ורק 3 בנות: קליר, פני – שחלתה בצהבת ולא גוייסה ועזבה את הגרעין, ועוד בת, ששוחררה באמצע הטירונות על סעיף נפשי. טירונות הבנות ארכה 3 חדשים במחנה 80, באוהלים, והיתה מורכבת מחודש וחצי אולפן צבאי וחודש וחצי טירונות.
המסלול של הגרעין לא כלל האחזות לבנים. הבנות [כלומר רק קליר] עם הכ"ל יצאו אחרי הטירונות למשך חצי שנה למאחז "מגדלים", ליד אריאל, שם היו יחד עם גרעין ישראלי. קליר הגיעה לשל"ת לשדה-בוקר מיד אחרי המאחז, לתקופה של 15 חדשים. [מנובמבר 84? עד ינואר 86?] הבנים הגיעו לשל"ת אחרון למשך חצי שנה. רוב הבנים נשארו גם אחרי השחרור לכמה חדשים, מתוך תחושת מחויבות לשדה-בוקר.
בגרעין היו טוני בראון, מתי הרט, אילן שריד, פיטר, נמרוד, איאן, סטיב, אוברי ואחרים.
כאשר הגיעה קליר לשל"ת, החברה שלה במשק היתה בנות גרעין "קרון". היה לגרעין קשר עם גרעין "סמדר", גרעין העולים שקדם להם. המקשר של הגרעין לפני הגיוס, בזמן הצבא ובמשק היה הבגד. הבגד היה בקשר יותר קרוב עם הבנים, היות וקליר היתה הבת היחידה. כאשר הגיעו למשק הצטרפה גם אסתר בדיק לטיפול בגרעין.
|
|
הרועה
|
בי"ס חקלאי פ"ח וצופים
|
אייל וחגית מאיר, צביקה שמעיה, מאיר לוי
|
46
|
2.1987
|
|
גרעין הרועה - ילידי שנת 1967
מנור ושאשא ארגנו את הגרעין בבית-הספר החקלאי בפרדס-חנה. לבוגרי הפנימיה צורפו חניכי תנועת הצופים מבאר-שבע, אותם הדריכה תמי ירדני, וחניכי צופים מישובי גדרות, גדרה וכפר-שלם. כאשר הגיעו למשק נחשון היה המקשר שלהם.
מסלול הנח"ל שלהם היה:
מחנה-הכנה בשדה-בוקר: מאוגוסט 4 שבועות לבנים, שהתגייסו ב- 9.85, ולבנות עד שהתגייסו ב- 12.85.
אחרי הטירונות הבנות היו מחלקת-משק בקליה במשך חצי שנה, הבנים בגדוד 50?, האחזות, יחד עם הבנים, חצי שנה באשתמוע. הבנות – לשל"ת, הבנים – בצבא ? והצטרפו לשל"ת אמצעי כעבור חצי שנה, לחצי שנה.
הבנים לתעסוקה מבצעית לחצי שנה והגיעו ב- 4.88 לחצי שנה של"ת אחרון. השתחררו 10.88.
חניכי הצופים שנשארו במשק מגרעין זה הם צביקה שמעיה, מאיר לוי וחגית מאיר. אייל מאיר הוא בוגר בית-הספר החקלאי.
|
|
גשם
|
צופים
|
חגית [שוורץ] יהל
|
40
|
1989
|
|
גרעין גשם - ילידי שנת 1969
גרעין "גשם" היה גרעין של בוגרי תנועת הצופים, שהגיע לשדה-בוקר למחנה הכנה בקיץ 1987: הבנים היו פה חדשיים לפני הגיוס, הבנות – ארבעה חדשים עד לגיוסן ב- 3.12.1987. במקום שרות כמחלקת-משק הגרעין היה במפג"ד: הבנות שימשו בתפקידים שונים במפקדת ההאחזויות 905 שהיתה בהאחזות נגוהות, לאחר שהועברה בגלל האינתיפדה מדהריה לאדורים ומשם לנגוהות. את תקופת ההאחזות שרתו במיצפה-שיטים, ושמעון טריקי היה המלווה החברתי שם.
בתקופת התגבשות הגרעין הדריכו אותם: שמעון טריקי, מנור, ניסים, מיכאל ותמי ירדני. עד לבואם לשל"ת היתה תמי ירדני המקשרת, בתקופת השל"ת: גלעד שביט. נשארה במשק: חגית שוורץ-יהל.
|
|
נאורים
|
|
|
18
|
1.1990
|
|
גרעין "נאורים"
הגרעין היה מיועד לקיבוץ אורים והבנות [12] הגיעו לשדה-בוקר כמחלקת משק בינואר 1990. בספטמבר עברו, כנראה, לשל"ת, כי הן כבר אינן רשומות כ"מחלקת-משק" אלא כ"גרעין נאורים". מהלך זה נעשה בתאום עם התנועה ועם קיבוץ אורים. הן נמצאות במשק בכל שנת 1991, בינואר 1992 נמצאות 3 בנות ואז מצטרפים 8 בנים, שנמצאים בשל"ת לפחות עד דצמבר 1992. עמי, בעלה של שרית אפשטין, הוא בן גרעין זה.
|
|
גחלת
|
גרעין עולים מארגנטינה- הסוכנות
|
קלאודיו, חורחה.
|
9
|
11.1990
|
|
גרעין "גחלת" – [שיחה עם קלאודיו]
הגרעין התקבץ מבני נוער יהודים בגילים שונים שרצו לעלות לארץ, לקיבוץ. הם פנו לתק"ם, שישב בבנין השומר-הצעיר ונוצרה קבוצה מבין אלה שפנו לתק"ם בערך באותו זמן. הם פעלו כקבוצה כחצי שנה לפני תאריך העליה [קלאודיו, חורחה, דליה ויסמין קאופמן, אריה, חוסה, אדריאן, דניאל טובל, פאני] ועלתה השאלה לאן להגיע בארץ. הם תוכננו להגיע לקבוץ פרוד אך בגלל איזה מאורע שארע שם האפשרות הזאת ירדה ואז שמעו בשדה-בוקר שקבוצה מחפשת מקום. אלכס גוכמן הכין סרט על המשק שנשלח לארגנטינה והוקרן להם כדי לשכנעם להגיע לשדה-בוקר. שם הגרעין נקבע, כנראה, על-ידי התק"ם בארגנטינה.
הם היו אמורים לעלות בסוף נובמבר 1990 אך עלייתם הוקדמה והם הגיעו ב- 6.11.1990. חואן ואלכס קבלו אותם כשהגיעו והוכנו להם חדרים ברכבת [וחדר אחד מול הנ"ח] עם אוכל, שוקולד, טלויזיה וטלפון – קבלת פנים שמאד ריגשה אותם. הם התפזרו בענפים ויצאו לאולפן ברביבים למשך 4 חדשים: 3 ימי לימוד ו- 3 ימי עבודה בשדה-בוקר. פנינה מ., כועדת קליטה, עזרה להם מאד, וכן אליסיה טרנופסקי.
אלישע היה המדריך של הקבוצה. הוא טייל אתם בסביבה, הסביר על המשק ועל הנגב וארגן אתם את פרויקט "מיצפור ליפא גל", כדי שיהיה להם משהו משלהם באזור, ושם מופיע שם הגרעין בשלט.
לצבא הלך כל אחד מבני הגרעין לחוד, לפי גילו: הבנות שרתו שרות מלא, וכן אריה, חורחה ודניאל – 4 חדשים כל אחד, קלאודיו – רק חדשיים.
|
|
מדבר
|
צופים
|
|
27
|
1992/93?
|
|
גרעין מדבר ילידי שנת 1973
גרעין של בוגרי תנועת הצופים, הגיע לשל"ת מוקדם למשך 7 חדשים בתחילת ספטמבר 1991. כאשר התגייסו, הצטרף לגרעין גיל טוגנדהפט, שעשה עמם את מסלול הנח"ל. בתקופת ההאחזות היה הגרעין בהאחזות שיטים. היחיד שנשאר מהגרעין היה דני קסירר, שעזב אף הוא לאחר שנים אחדות.
|
|
אחר"י
|
צופים, הנהגת דרום.
|
שולי פלטה- ארליך ורותם מגל
|
41
|
94/95/96
|
|
גרעין אחר"י ילידי 1975.
זהו גרעין צופים שבו חניכים מהנהגת דרום: באר-שבע, מיתר, רחובות, אשקלון ואשדוד ומהנהגת מרכז: רמת-גן וקרית-אונו. רפי ק., ניהל את כל ההדרכה והטיפול בגרעין והמדריכים היו: רזי ברמת-גן, גבוביץ, הבגד, ובכתה י"ב הדריכו גם ירון פרנס ורויטל צורגיל.
שם הגרעין הוא ראשי-תיבות של: "אנחנו חושבים רחוק יותר".
הגרעין היה במחנה-הכנה לפני הגיוס בשדה-בוקר בקיץ 1993, הבנות התגייסו ב- 9.12.93. הבנים שרתו בגדוד 931 והבנות היו גם הן שם באותו זמן, כפקידות. הבנים הלכו לאימון המתקדם בגדוד 50 והבנות הגיעו באותו זמן ל"של"ת-אמצע" בשדה-בוקר. בשנת 1995 היה הגרעין בהאחזות "אבנת", בין קליה למצפה-שלם. הבנות הגיעו ל"של"ת אחרון" מאוגוסט עד נובמבר 1995, והבנים הגיעו בתחילת 1996.
מהגרעין נשארו במשק שולי פלטה-ארליך ורותם מגל.
|
|
גי"ץ
|
נוער-יוצר – גרעין פרטי
|
|
33
|
9.1996
|
|
גרעין גי"ץ - ילידי שנת 1977
הגרעין הראשון מבין הגרעינים שגויסו על ידי שדה-בוקר, על פי הרעיון של עמית אור ובביצועו הוא גרעין גי"ץ [ראשי-תיבות של "גרעין יוצר"] שבא לשדה-בוקר למשך שנה תמימה לפני הגיוס, מאוגוסט 1995. במסגרת מסלול הנח"ל המשתנה כל הזמן עשו בני הגרעין תקופות אחדות בשדה-בוקר. מגרעין זה לא נשאר אף אחד במשק.
|
|
שלף
|
נוער-יוצר – גרעין פרטי
|
|
26
|
9.1997
|
|
גרעין "שלף" ילידי 1979
זהו הגרעין השני בסדרת "גרעין-יוצר". עמית אור וצביקה שמעיה היו המדריכים בתקופת ההתארגנות והגרעין הגיע לשדה-בוקר למשך שנה לפני הגיוס: מאוגוסט 1997 ועד קיץ 1998. הבנים התגייסו ב- 26.7.98 והבנות ב- 6.10.98. מקשר הגרעין היה צביקה שמעיה.
מסלול הנח"ל של הגרעין היה:
הבנים היו באימון מתקדם מנובמבר 1998 בבא"ח נח"ל. הגרעין היה בהאחזות יתיר מ- 20.2.2000. הבנים היו בבט"ש בהאחזות + ½ פרק משימה בשדה-בוקר. הבנות הגיעו לשדה-בוקר ל"של"ת אמצע" ב- 15.12.99, הבנים הגיעו לשל"ת אחרון מאוגוסט 2001 עד דצמבר 2001.
|
|
אופק
|
נוער-יוצר – גרעין פרטי
|
|
24
|
9.1998
|
|
גרעין אופק – ילידי 1980
חברי הגרעין הגיעו לשדה-בוקר למשך שנה לפני הגיוס מקיץ 1998. בני הגרעין היו באימון-מתקדם בבא"ח נח"ל ובקו מבצעי עד פברואר 2001, ואז הגיעו לשדה-בוקר למשך שנה לפרק "משימה": חצי שבוע עבודה במשק וחצי שבוע משימה בבאר-שבע. בנות הגרעין, שברובן היו "מורות-חיילות", הגיעו למשק לפרק "משימה" מפברואר 2001 עד אוגוסט, ואז הן עזבו.
|
|
בו-להט
|
נוער-יוצר – גרעין פרטי
|
|
23
|
9.1999
|
|
גרעין בו-להט – ילידי 1981
קיבץ את הגרעין והדריך אותו: עידן שביט. הגרעין הגיע למשך שנה לפני הגיוס בקיץ 1999, אך מאחר והגיוס התאחר, נשארו בקיבוץ עד אוקטובר 2000. כל הגרעין התגייס לפלוגה מעורבת של חי"ר קל, ובסיום התקופה, במרץ 2002, יגיעו למשק לפרק "משימה".
|
|
לוטוס
|
נוער-יוצר – גרעין פרטי
|
|
28
|
9.2000
|
|
גרעין לוטוס – ילידי 1982
את גיוס בני הגרעין עשה עידן שביט יחד עם שני בני גרעין "גיץ": אלעד שניידרמן ויהב. הגרעין הגיע למשך שנה לפני הגיוס בקיץ 2000. את ההדרכה קבלו על עצמם בתחילה נמרוד ועופר מגרעין "שלף" ואחר כך גלעד שביט בעזרת חבר גרעין "אופק" בחל"ת. בני הגרעין התגייסו באוגוסט 2001 לגדוד 50 והבנות התגייסו לחי"ר קל באוקטובר 2001.
|
|
אחיתופל
|
נוער-יוצר – גרעין פרטי
|
|
נמצא במשק 17
|
9.2001
|
|
גרעין אחיתופל – ילידי 1983
את גיוס בני הגרעין עשה עידן שביט. מדריכים: בורי [רועי בורנשטין] וכן נטע שתיווי ואדיר בן-ציון מגרעין לוטוס. הגרעין הגיע למשך שנה לפני הגיוס בקיץ 2001.
|
|
קישורים
