|
|
 תכנים
הסוסים בשדה בוקר
 הפניות (קישורים) בנושא
ריק
 תכונות וכלים
חזרה לעמוד/מיקום קודם
 עזרה
ניווט באתר
הגדלת הטקסט המוצג
נושאי עזרה נוספים
 צור קשר
דואר אלקטרוני
דף קשר-חברי הקיבוץ
קיבוץ: 08-6560111
|
|
תחילתו של עדר הסוסים בשדה בוקר בשנת 1955. הענף עסק בתחילה ברכישת סוסות והרבעתן, ומאוחר יותר ברכישת סייחים וגידולם. הענף חוסל בשל חוסר רווחיות בשנת 1961.
 הסוסים בשדה בוקר
|
|
|
|
|
הסוסים בשדה בוקר
ענף הסוסים בשדה-בוקר הוקם ביוזמתו של אדי דריבן. אדי היה בעלה של אחת ממייסדות המשק, יהודית אלכסדרוני, וכאשר הצטרף למשק בתחילת שנת 1955, כתושב, הציע להקים ענף זה. המשק הסכים להצעה כי ראה בעדר סוסים אפשרות לנצל את המרעה היותר רחוק מהמשק, אותו לא ניצלו הכבשים. תחילתו של עדר הסוסים באביב 1955, אז נרכשו 5 סוסים. בקיץ נדדו אדי ויהודית עם הסוסים לאזור לכיש, מאחר שלא היה מרעה לסוסים באזור שדה-בוקר.
בדצמבר חזרו הסוסים לשדה-בוקר. אדי הפסיק את עבודתו בענף והסוכנות [מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית, המטפלת בהתישבות הצעירה] לוקחת אותו תחת חסותה, דואגת להדרכת העובדים ושולחת למשק, בינואר 1956, מומחה לסוסים. יחד עם המומחה עובדים חברים מהמשק. המומחה פרש מעבודתו כעבור חדשים אחדים ומעתה עובדים בענף הסוסים רק חברים.
בשנת 1956 נרכשים עוד סוסים, נולדו סייחים וסוסים אחדים הוצאו ובסוף השנה יש 14 סוסים. ההצעה של המומחים היא להתרכז בגידול סייחים ובמכירתם כסוסי-עבודה למושבים [במקום טרקטורים, שאז עוד לא היו נפוצים במושבים]. בשלב זה עדיין לא הסתיימה הקמת המכלאה עבור הסוסים והם משוכנים במקום זמני, בתנאים גרועים.
בעקבות ההמלצות חל שינוי במדיניות הענף בשנת 1957: לא עוד רכישת סוסות והרבעתן, אלא רכישת סייחים וגידולם. בשנה ראשונה למדיניות זו נולדו ונרכשו סייחים ובסוף השנה יש כבר 46 סוסים במשק. העדר הגיע ל- 88 ראש בסוף ינואר 1959. את ענף הסוסים מחזיקה הסוכנות מבחינה כספית והיא גם מעורבת ברכישת הסייחים ומכירתם. בשנת 1957 עוברים הסוסים לגדרה שהוקמה עבורם. צוות העובדים מסור ומתלהב מעבודתו עם הסוסים.
כמו הצאן, גם הסוסים יוצאים לנדידה כאשר אין מרעה בסביבות המשק. באוגוסט 1958 יוצא העדר לתל-רעים, והעדר שוהה שם עד תחילת החורף, וכך נעשה גם בשנתיים הבאות.
הסייחים שנולדו במשק, כמו גם אלה שנקנו, נתנו לעובדי הענף אפשרות לבטא יצירתיות: סוס ההרבעה נקרא "דיין", הסייחה הראשונה שנולדה נקראה "ראשונה", אחת הסייחות שנרכשה נקראה "מגפיים", וסייחים רבים נקראו על שם ילדים, חברות, חברים וכינויים של חברים במשק.
בדצמבר 1958 מתחילים לנסח הסכם בין שדה-בוקר והסוכנות בנושא ענף הסוסים: "חוות הסוסים מוקמת על-ידי הסוכנות והמשק, והיא תגדל סייחים וסייחות לעבודה. מחיר הרכישה יביא בחשבון תמורה הוגנת למתיישב ולמגדל, במטרה לעודד הרבעת סוסות וגידול סייחים/ות בארץ. המחיר ייקבע בהתאם לתחשיב 1300 ל"י. מומחה מטעם הסוכנות יפקח וידריך, המשק ייתן 4 3- עובדים וכל פעולה כספית טעונה אישור הסוכנות.
תקופה זו היא "תקופת הזוהר" של ענף הסוסים. זהו ענף שמתלהבים לעבוד בו והוא "מצטלם נהדר".
בסוף 1960 מסתמן שינוי: הסוכנות מחליטה להעביר את הענף לאחריותו הבלעדית של המשק והמחיר שהסוכנות מוכנה לשלם עבור כל סוס הוא רק 1100 ל"י. בתנאים אלה אין קיבוץ שדה-בוקר רואה אפשרות להחזיק את הענף, שלא צפוי ממנו שום רווח, ובאפריל 1961 חוסל ענף הסוסים: הסוסים נמכרו ובמשק הושארו רק כמה סוסים לעבודה ולרכיבה.
|
|
קישורים
