|
|
 תכנים
הצאן בשדה בוקר
 הפניות (קישורים) בנושא
ריק
 תכונות וכלים
חזרה לעמוד/מיקום קודם
 עזרה
ניווט באתר
הגדלת הטקסט המוצג
נושאי עזרה נוספים
 צור קשר
דואר אלקטרוני
דף קשר-חברי הקיבוץ
קיבוץ: 08-6560111
|
|
כאשר התישבו במקום מייסדי שדה-בוקר, מטרתם היתה להקים ישוב שיתפרנס רק, או בעיקר, ממה שיש בסביבה, בנגב. לכן עדר הצאן היה אמור להיות הענף המרכזי, שיתבסס על המרעה באזור ושסביבו יתפתחו עיסוקים נוספים: השבחת המרעה, תעשיית גבינה ועוד. ענף זה הראה בסופו של דבר חוסר כדאיות כלכלית.
 הצאן בשדה בוקר
|
|
|
|
|
הצאן בשדה בוקר
עדר הצאן – פרק א'
עדר הצאן – פרק ב'
עדר הצאן – פרק א'
כאשר התישבו במקום מייסדי שדה-בוקר, מטרתם היתה להקים ישוב שיתפרנס רק, או בעיקר, ממה שיש בסביבה, בנגב. לכן עדר הצאן היה אמור להיות הענף המרכזי, שיתבסס על המרעה באזור ושסביבו יתפתחו עיסוקים נוספים: השבחת המרעה, תעשיית גבינה ותעשיית צמר. ענף הצאן בשדה-בוקר עבר גלגולים רבים:
העדר הראשון התקבל משייך בדואי שהתגורר באזור באר-שבע, שנתן ביוני-יולי 1952 למתיישבים החדשים בשדה-בוקר מתנה – 10 עיזים. לעיזים אלה נוספו עוד כבשים ועיזים, וב- 23 בספטמבר 1952, כאשר הרועה ברברה פרופר, ממייסדי הקיבוץ, נרצחת בעת שהיא רועה עדר זה, העדר נשדד ויש בו 24 ראשי צאן.
בהמשך אותה שנה שוב יש למשק עדר עיזים, אתו יוצאים לחפש מרעה בנגב המערבי, ליד צור-מעון.
בחודש דצמבר 1952 מקבל המשק כ- 200 כבשים מתורכיה, גרעין העדר של שדה-בוקר. לעדר זה צורפו העיזים [כ- 60] שחזרו מצור-מעון ובאביב 1953 מקבלים מארגנטינה עוד עדר: 100 כבשים מהזן "קורידל", הידוע בטיב הצמר שלו. בונים דיר לעדר שגדל ועובדים בענף כ- 8-9 חברים.
מידי שנה יוצאים בקיץ לחפש מרעה בנגב הצפוני, בבית-קמה ובמשמר הנגב. בקיץ 1957 כבר מונה העדר 700 ראשי צאן. תוצרתו של זה:
- חלב- לאחר ההמלטות חולבים את הכבשים והעיזים
- מכירת טלאים
- צמר- באביב גוזזים את הכבשים ומוכרים את הצמר
בסוף 1954 מוכרים את עדר העיזים בגלל חוסר כדאיות כלכלית ובקיץ 1956 נמסרים הקורידלים, שלא התאימו לגידול בארץ. באותו זמן תוקפת מחלה את העדר שנותר, הכבשים מגזע "אוואסי", והעדר חוסל.
מכיוון שבשדה-בוקר עדיין משוכנעים שלמרות הכל האזור מתאים ביותר לגידול צאן, בזכות שטחי המרעה הנרחבים שסביבו, נרכש עדר "אוואסי" חדש בסוף 1956.
מראשית 1957 ועד 1963 קיים בשדה-בוקר ענף צאן לחלב. העדר יוצא למרעה בסביבות המשק כל זמן שיש מרעה. את הכבשים חולבים פעמיים ביום ובשנת 1960 נרכשת מכונת חליבה. שנות הבצורת התכופות והעדר מרעה בסביבה מחייבים הגשת תוספת מזון רבה לצאן ויציאה לנגב המערבי בקיץ.
במרץ 1963, לאחר 4 שנות בצורת רצופות, וכאשר חברי-המשק היו כבר מותשים מעניין החליבה, הוחלט לחסל את ענף הצאן בשל הגורמים הנ"ל:
- הוכח משכבר כי המרעה באזור אינו גורם שניתן לסמוך עליו בקשר לקיומו של עדר צאן באזור
- הפסדים כספיים ניכרים מספר שנים ברציפות
הצאן נמכר וציוד רב של הדיר הוצע למכירה אף הוא.
עדר הצאן – פרק ב'
העדר בשדה-בוקר חודש בשנת 1977 ביוזמתו של רזי יהל, חבר הקיבוץ. רזי היה מעוניין לנצל את השטח רחב-הידיים ואת מי השטפונות וליצור ענף נוסף שישפיע בהדרגה על הצביון החברתי והכלכלי של המשק.
לקראת רכישת הכבשים מטפלים בגידור שטחי המרעה, בהקמת מכלאות ובסלילת דרכים בשטח. בסוף 1977 נרכשו 300 כבשים וגדרת-הסוסים הוסבה לדיר-צאן. אחר כך נבנו בשטח 3 מיכלאות, כל אחת במרכז שטח מירעה, כדי שניתן יהיה לשהות עם העדר בשטח בלי לחזור לדיר בבית. עובדי הצאן משתמשים בכל הידע המצוי בנושא:
- הוספת צמחי מרעה לצמחיה הקיימת בואדיות
- הקמת סכרונים להשהיית מי השיטפונות
- שימוש בגדרות ובכלבים לשמירה על הכבשים במרעה
בכל פעם שהדבר אפשרי – עולים על שטחי השלחין לאחר סיום הגידול כדי ליהנות מהשלפים ומהשאריות.
בנובמבר 1980 מונה העדר 480 כבשים. מוכרים טלאים וצמר ועושים ברור בעדר: מוכרים את הכבשים הפחות מתאימות ומגדלים טליות שיותר מתאימות.
כעבור 5 שנים [1983] מסתיימת תקופת הניסיון שהוקצבה לענף ומתברר שלמרות העבודה הקשה מאד של עובדי הענף – הוא איננו ענף מרוויח ויש לו מצוקה של כוח אדם. מתקבלת החלטה למכור את העדר – אך בסופו של דבר הענף לא חוסל: המניע העיקרי היה הרצון העז לשמור בידי שדה-בוקר על שטחי המרעה המקיפים את המשק. לאחר דיונים רבים מחליטים לשמור על עדר קטן יותר וכך קיים העדר עד 1990. בעזרת טיפול הורמונלי מקבלים המלטות רבות של תאומים, בעזרת זן של כבשים מדרום-אפריקה, [הזן דורפר] מקבלים כבשים מתאימות יותר ויוצאים עם העדר לשטחי מרעה-זרוע בקרבת המשק המושקים במי-קולחין. בשנים אלה, למרות ההחלטה על החזקת עדר קטן, הוא מגיע עד לכמעט 700 ראש.
בשנת 1990 מתברר שפרט לכישלון הכלכלי יש גם בעיית צוות ולמעשה אין מי שיטפל בצאן. העדר נמסר לגורם חיצוני, שמטפל בו עבור שדה-בוקר בתוך שטחי שדה-בוקר ובעזרת המיתקנים שהוקמו עבור העדר בשטחים.
|
|
קישורים
