קיבוץ שדה בוקר
חסר רכיב

יגאל שמיר ז"ל

06/07/2016
יגאל שמיר ז"ל נראה לי שאין דבר יותר הולם להנצחת זכרם של משפחת שמיר, כאן בשדה-בוקר, מאשר בניית חדר מוסיקה והקלטות. בבית העלמין שלנו טמונים גוטל [גבריאל] וקרלה שמיר ובנם יגאל, שהיה חבר שדה-בוקר ונהרג בתאונת דרכים אווילית בעת שליווה ברגל את חברתו בשעת לילה למדרשה. האסון שקרה במרץ 1967 היכה בנו כרעם. ככל חברה צעירה, לא העלינו על דל מחשבתנו אפשרות לאסון כזה. מעבר לכך, הופתענו מבקשתם של גוטל וקרלה לקבור את יגאל כאן, בשדה-בוקר, בלי שיהיה לנו מושג קלוש כיצד מקימים בית עלמין. תוך זמן קצר התפתחה מערכת יחסים נפלאה בינינו לבין הוריו של יגאל – גוטל וקרלה, ידידות שנמשכה לאורך כשלושה עשורים. גוטל וקרלה הפכו את שדה-בוקר לביתם השני, היתה להם כאן דירה קבועה והם "עשו את השבת" כאן לעיתים תכופות. תרומתם לשדה-בוקר היתה עצומה. החל מפסנתר-כנף, תרומות רבות לכלי מוסיקה וכלה בעזרה של ממש בקשר עם נותני הידע האיטלקיים, כשהקמנו את "דביק". [קרלה היתה ילידת איטליה]. גוטל, שהיה גרפיקאי מוכשר, עיצב את סמל המדינה, בולים ישראליים רבים, את שטרות הכסף בשנות המדינה הראשונות ועבודות רבות אחרות. גם לנו הוא תרם מכישוריו בגרפיקה: הוא עיצב את שער הכניסה לבית-העלמין ואת הלוגו של "דביק". גוטל וקרלה הביעו את רצונם להטמן אצלנו, לצד יגאל בנם. יגאל ז"ל, מגרעין ינון [ממנו נמצאים במשק חיימון, דודו ודליה] היה חבר שדה-בוקר. הוא היה אדם חרוץ ובעל מוטיבציה בלתי רגילה. אהבתו הגדולה היתה המוסיקה. יגאל ניגן בכינור ובאותם ימים לא היה אצלנו מקום סביר לנגן. "חדר המוסיקה" היה בחדר הפינג-פונג בצריפי מחנה הנח"ל [מי שעדיין זוכר אותם]. מפעם לפעם הייתי נוהג להאזין לנגינתו של יגאל מאחורי דלת הצריף. עד היום זכורה לי התמונה ההזויה שיגאל, בחצי גוף עירום, מנגן בכינור עם עודד מלמן שמנגן בחליל צד בליל קיץ חמסיני, כשאני עומד מאחורי דלת הצריף החצי פתוחה ומאזין לנגינתם. תקליטים? אני לא יכולתי להרשות זאת לעצמי... שלום.
חסר רכיב