קיבוץ שדה בוקר
קיבוץ שדה בוקר
חסר רכיב

באר בדייקה

06/07/2016
למה ואיך חפרו באר בדייקה
עוד לפני שהקימו את הסכר בדייקה הגיעו לשדה-בוקר מומחים לנושא ההידרולוגי. הם לא היו אופטימיים ביותר אבל אמרו שמאד אופייני שבנחלים היותר גדולים, כמו נחל הרועה, יש תשתית של זרימת מים תת-קרקעית והחליטו לחפור באר.
השיגו מיתקן קידוח מאד פרימיטיבי, שמיועד לקלונסאות שעליהם בונים בנינים. מין חבית ברזל מחודדת בקוטר של 80 - 70 סנטימטר, משהו כזה, שבחלקה התחתון שתי שיניים תחתונות ואנשים מסובבים ידיות למעלה וכל זה תלוי על חצובה גדולה. ככה נכנסים לאט לאט לאדמה, וכל פעם מרימים את המתקן, מוציאים ושופכים את האדמה בצד. זו היתה עבודה מאד קשה כי כשהתחלנו להכנס קצת יותר עמוק נתקלנו בהרבה מאד אבנים.
בכל פעם שנתקלו באבנים גדולות, (באפיק הנחל היו גם אבנים, לא רק חצץ), צריך היה לחלץ אותן ואני הייתי מספיק קטן כדי שישלשלו אותי לחפירה הזאת, שהגיעה לעומק שלושים ומשהו מטרים. אני זוכר שכשהייתי נכנס לשם ועובד עם קרדום קטן בין הרגלים כדי לחלץ את האבן, הייתי מסתכל למעלה ורואה צוהר קטן כזה, פיסת שמים. מהקידוח התייאשו כי לא מצאו מים. מים נקווים בחצץ הנחלים רק אם מתחת לחצץ יש שכבה חוסמת, בלתי-חדירה. אבל מתחת לנחל הזה, המִסלע היה מסוג הקנומן-טורון שהוא פרוץ, סדוק וחדיר מאד למים.
כשהוקם הסכר, אפשר היה לעקוב אחרי גובה המים התת-קרקעי בתוך הקידוח.
מספרים: שפרדק [אברהם בן-יעקב] ודני בוגוסלב [דניאל הלל].

בשנת 1954 נחפרה באר דומה בקרבת מקום.
בדייקה, מאחורי שרידי הסכר, היו שתי חביות באדמה, שהן הפתח של הבארות שנחפרו.
אחרי השיטפון של ינואר 2010 נעלמה אחת החביות. בצילום – החבית שנשארה.