קיבוץ שדה בוקר
קיבוץ שדה בוקר
חסר רכיב

הסכר ב"כוכב"

06/07/2016
הסכר ב"כוכב" השנה היתה 1958. הייתי אז חבר מזכירות ועד כמה שזכור לי הדחף לבניית הסכר ב"כוכב" לא היה בגלל הרצון "להפריח את השממה", אלא בעיקר כדי ליצור תעסוקה בהקמתו. אני ודאי שלא אוכל לספר את כל סיפור בניית הסכר ב"כוכב", אלא רק פרט אחד בהקמתו: בניית הצינור ומכלול ה"שיבֶּר" שדרכו עברו מי ה"אגם", שנפחו המכסימלי היה כ-750,000 מ"ק, אל הערוגות [הלימנים] שנבנו דרומית לסכר. דומני שמעולם לא זרמו מי סכר זה ללימנים. לא זכורה לי החלטה מסודרת שאני מתקין את מעבר המים מצידו האחד של הסכר לצידו השני, לעבר התעלה להולכת המים ללימנים. כללית, כשהסתכלתי על כל תכנית הסכר לא הסתדר בראשי כל "מעשה המרכבה": את התעלה חצתה תעלת העודפים של הסכר, אבל כאז כן היום, אני מבין קטן בעניינים אלה. מעבר לכך, תוכננה בסכר זה "שֵן" רדודה מאד. שעד היום זכורה לי. אני, כמובן, לבד במסגריה ו"לך תציל את המדינה". רזי אומר שעזרא הנקין תכנן גם את הסכר ב"כוכב", אבל האחראי על ההקמה ולמעשה האדם שאתו דיברתי בנושא היה פיני [פנחס] גולן, מהנדס צעיר שלא היה לו מושג קלוש ב"עניינים ברזליים", כלומר בעניינים טכניים. עד כמה שהדבר נראה לי מוזר היום, הייתי אז "צוציק" בן 24 אבל בכל זאת בעל מושגים טכניים לא רעים, אותם רכשתי כחרט במפעל בתעשיה הצבאית, שגם במושגים של היום היה גדול למדי. זכור לי היטב שפיני בא אלי עם שרטוט של "מגדל השיבֶּר", שאמור היה להבנות על פתח הצינור בסכר. כשראיתי את התכנית חשכו עיני, המלצתי לו לשנות את מנגנון הסגירה, לשנות את סוג המתכות ועוד כמה שטויות. הבחור, להפתעתי, הסכים לכל בלי להניד עפעף. יש להביא בחשבון שהוא היה מהנדס ואנוכי "קאקער" עול-ימים שבקושי, כדברי פולה, "גמר גימנזיה". יום אחד הגיעו צינורות המתכת בתוספת שיבר ענק, שלא אופתע אם משקלו היה כחצי טונה. פלצות אחזה אותי כשראיתי את הצינורות. פיני המהנדס הצליח להשיג "מן הגורן" צינורות ענק בקוטר של כ-80 ס"מ או אולי 28 אינץ'. את המידה המדויקת אינני יודע, אפשר כמובן לגשת לסכר ולמדוד, אבל זכור לי היטב שיכולתי לעבור דרך הצינור בקלות בהליכה על ארבע. אני מודה שהיום המהנדס פיני היה עף ממני ב"מסלול תלול", אבל אז הייתי "תמוי" שלוקח את העסק ברצינות תהומית. לחרדתי, גיליתי שהצינורות הגיעו אובליים, כלומר, לא עגולים. זה אומר שלא ניתן לחבר היטב בין צינור לצינור. עובי הצינורות היה לפחות 6.5 מ"מ, אם לא למעלה מזה. אני מציין את העובי כי תכניתי היתה לרתך אותם ב"אוטוגן". על רתכת חשמלית ב"כוכב" יכולתי רק לחלום. כדי "להגדיל את השמחה" השיג פיני ב"מחיר מציאה" שיבר שחלק מהפלאנג' שלו שבור, ו"חוץ מזה" השיבר היה קטן לפחות ב-100 מ"מ מהצינורות, ולך תשבור את הראש כיצד מתגברים על כל המעקשים הללו. אהרונצ'ו וחיימקה [חיים גולדברג ז"ל, מהכשרת הצופים י"א] הם שיצקו את עריסת הבטון שעליה היו הצינורות אמורים להיות מונחים. ראשית היה צריך להניח את הצינורות במקומם ומשקלו של כל צינור היה כמה מאות קילוגרמים. "מניטו" היה אז חלום באספמיה. איך שהוא גלגלנו את הצינורות, ועם פטיש כבד הקטנתי את האובליות של הצינור ואז הגיעה שעת הריתוך. הריתוך נעשה במבער אצטילן גדול שפלט חום רב. באותה שנה היה קיץ חם מאד, הייתי קם בסביבות 04:00 בבוקר, מתגלגל עם הטרקטור שגרר את העגלה שעליה היה גנרטור האצטילן. את גז האצטילן לא קיבלתי בבקבוק מ"מקסימה". היה אז גנרטור אצטילן שהיה כעין מיכל מים ובתוכו מגירה, בה הונחו גושי כָּרְבִּיד שהורטבו במים. כך נוצרה ריאקציה שבה נוצר הגז. את החלק התחתון של הצינור ריתכתי מבפנים, כלומר, זחלתי לאורך הצינור, הדלקתי את המבער ופשוט "התבשלתי" תוך כדי הריתוך. על מנת "להגדיל את השמחה" היו אהרונצ'ו וחיימקה זורקים מפעם לפעם אבנים על הצינור שאני ספון בתוכו "כדי שלא ארדם". קיצורו של דבר, היתה זו הכנה טובה להליכתי בעתיד לגיהנום... לאחר ימים מספר הושלמה עבודת הריתוך. עתה נשאר לרתך את ה"כנפיים". לאורך הצינור, בכל מספר מטרים, רותכו פלטות גדולות ["כנפיים"], על מנת להקשות על מעבר המים לאורך הצינור וכך על פריצת הסכר. בכל מקרה, שתי הפריצות בסכר לא התחוללו לאורך הצינור – מכלול הצינור והשיבר נשארו שלמים עד עצם היום הזה. "הכנפיים" הוכנו במסגריה והובאו לשטח ואז התברר לי שפשוט לא ניתן לרתך את הפלטה, שעוביה היה כ-8 מ"מ, אל הצינור. הברירה שנותרה היא לרתך בחשמל. חזרתי למשק להתייעצות עם דד [עודד מוזס] שהיה אז מרכז המשק. העצה היחידה שקיבלתי היתה שאעשה מה שאני מבין. בקיצור, נסעתי לתל-אביב, באוטובוס כמובן, וקניתי את כל הציוד המתאים על מנת להסב את גנרטור הריתוך להפעלה בעזרת הנעה בטרקטור וקרדן. כל החלקים, המיסבים וגלגלי הרצועה הגיעו. מחרטה כבר היתה. גנרטור הריתוך הועלה לאחת משתי כרכרות-הפח שהיו כאן, כל העסק הורכב ומה שהפעיל את מנגנון הגנרטור היה טרקטור ה"אוליבר" הזכור לטוב. השתמשתי בהנעה הצדדית בטרקטור זה – הנעה זו היתה מהירה בהרבה מהנעת הקרדן. ברגע שהתקנתי את גנרטור הריתוך להנעה בטרקטור, העניינים נעשו פשוטים ביותר. הריתוכים בוצעו במהירות, כל המכלול נמרח בזפת והחלו להדק סביבו את האדמה. עתה נשאר לבנות את האוגן שיתאים בין הצינור הגדול לשיבר שקוטרו היה קטן יותר. בניתי גם משפך גדול שחובר לשיבר ודרכו זרמו המים לתעלת הניקוז. התקנתי גם הארכה למנגנון הפתיחה עם גלגל נאה, על מנת שלא יהיה צורך לרדת לתוך מבנה הבטון בו היה השיבר. כפי שידוע לכל, הסכר הזה נפרץ פעמיים. פעם בחורף 1963 ופעם לאחר שתוקן. נראה לי שעד היום אין הסבר לפריצות: שן רדודה שהמים חותרים תחתיה, תעלת עודפים שחוצה את תעלת ההזנה ללימנים, מעבר מים מעל לסכר עקב תעלת עודפים גבוהה או סתם מריון [מין מכרסם] וצאצאיו שהחליט ללמד אותנו לקח על זה שהרסנו את כיכר הדשא הנפלאה שכיסתה את כל שטח ה"כוכב", כמעט בגובה אדם, אבל זהו סיפור אחר.

מסמכים מצורפים

5.jpg