חלוקת מצרכים

בשנים הראשונות אכלו אך ורק בחדר-האוכל ולא לקחו לחדרים שום דבר מהמטבח. בחדר-האוכל שתו קפה רק בימי שישי בערב, ובכל יום, בארוחות בוקר, ארבע וערב שתו תה. מי שרצה לשתות גם בחדר, דאג לקבל מ"הבית" [מההורים] את הקפה, הסוכר ולפעמים גם עוגיות. מהפך חל בשנת 1961: האקונומיה התחילה לחלק לחברים קפה, תה, סוכר ועוגיות ["פתי-בר"]. החלוקה התבצעה פעם בחודש בכניסה לחדר-האוכל בצריף ובמשך השנים גיוונו את סוגי העוגיות ואיפשרו לחברים לבחור בין כמה סוגים.
בתי-הילדים היו מקבלים מהאקונומיה בכל שבוע חפיסות שוקולד, ופלים "טוב-טעם" וסוכריות על מקל כמספר הילדים, שאותם היו מחלקים לכל ילד בשקית. כל ילד היה מגיע הביתה ביום שישי עם שקית-הממתקים שקיבל.
גם כאשר החלה חלוקה מסודרת של מצרכים לחדרים עדיין לא היה לגיטימי להשלים את החסר במטבח. הנוהג של אפיית עוגות "פרטיות" החל רק עם הגעתן לשנת-שירות של בנות-משק מקיבוצים אחרים, לא לפני 1963. עד אז קיבלו כל חבר וחברה עוגה מהמטבח לימי ההולדת.