המקלחת הציבורית

המקלחת הראשונה הוקמה סמוך ליום העלייה. לפני זה התקלחו בחוץ בעזרת דליים ומשפכים... זו היתה מקלחת קטנה מפח, שהיה בה מקום לאדם אחד, בלי חלוקה לבנים/בנות ובלי אפשרות לחמם מים. במקלחת זו השתמשו קרוב לשנה.
במהלך שנת 1953 הוקמה מקלחת בה התקלחו עד 1958: מקלחת "עץ-פח" עם ארבעה ברזי-מקלחת בכל צד. לפני שהגיע קו-המים מילאו טנקר שעמד על הארץ והמים היו מועלים למקלחת במשאבת יד. אחר-כך בנו מגדל קטן מאחורי חדר-האוכל הישן, שעליו היה מיכל של כארבעה קוב מים ומהם השתמשו גם למקלחת.
מקלחת זו, שעמדה בערך במקום בו נמצא עתה היקב [שגם הוא היה, כידוע, פעם מקלחת...] היתה עשויה פח, קצת מחורר, עם רצפת בטון חלקלקה והרבה קפקפי-עץ מפוזרים בה כדי לא להחליק.
המשק לא היה אז "יצוגי" משום בחינה, החל במטבח ובחדר-האוכל בצריף הראשון, דרך החדרים עם רצפת הבטון והחורים שדרכם נכנסו העכברים ובתי-השימוש שהיו פחונים מעל בורות חפורים בקרקע. אבל המקלחת היתה אפילו עוד פחות סימפטית משאר המקומות. את המים חיממו בדוד סולר שעמד בין הכניסה למקלחת הבנות והכניסה למקלחת הבנים. בימי שישי כולם רצו להתקלח מוקדם והיה תור לכניסה להתקלח, וחלק גדול מיום שישי אחר-הצהריים בילו על הספסל במקלחת. לפעמים נגמרו המים החמים ואז מישהו נועז היה יוצא, ממלא דלי בסולר ושופך אותו מתחת לדוד ו... תוך שלוש דקות היו מים חמים! קירבת האש למקלחת גרמה שם לשריפות אחדות במשך השנים.
עם בניית הבתים הראשונים [ה"דרקסלר" וה"רכבת"] בשנת 1958, נבנתה באותו אזור גם מקלחת ציבורית חדשה ו"מפוארת" – כיום מחסן בגדי ילדים. מכיוון שבבתים שניבנו לא היה סידור של מים חמים, המשיכו דייריהם, למרות שהיו בהן מקלחות, להשתמש במקלחת הציבורית במשך שלוש שנים! במקלחת זו השתמשו גם דיירי הצריפים, שהיו רבים בהרבה מדיירי הבתים והם כתתו רגליהם בחול ובבוץ במשך כמה שנים למקלחת הרחוקה.
מתוך דאגה לדיירי הצריפים ולמחנות העבודה חיפשו פתרון הולם למקלחת ובסביבות 1970 נבנתה מקלחת בקרבת המבנים הטרומים בהם שוכנו מחנות-העבודה. במקלחת החדשה הוקם מתקן לניצול אנגרגית השמש לחימום המים לכל האזור המערבי של המשק, עם גיבוי של סולר להפקת כמות המים החמים הדרושה. כאשר הפסיקו לשכן מחנות-עבודה בצריפים ובטרומים הסתיים תפקיד המבנה כמקלחת והוא הפך קודם למחסן אינסטלציה, לפרק זמן קצר ל"חשמליה ב" וליקב, ובשנת 2001 קיבל היקב את כל המבנה לרשותו.
אביבה.