שישי היה לשבת

שישי היה לשבת הגענו לשדה-בוקר באה מיד בסופו של פרק השרות בנח"ל המוצנח במאי 1965. רצינו חופש אבל בשדה-בוקר החל קטיף המשמש והיו זקוקים לנו. לשחרור בבקו"ם לשל"ת המאוחר נשלח דני אופנהיים, חבר הגרעין, עם קריאה להגיע למשק בהקדם. וכך, מבלי לעבור תקופת הסתגלות איזושהי מצאנו עצמנו כעבור כמה ימים תלויים על הסולמות הגבוהים במטע המשמש במורד הדייקה כשאנחנו מנסים להבדיל באור הראשון של הבוקר בין הפרי הירוק הבוסרי לצהבהב המתאים לקטיף. השינוי שעברה שדה-בוקר בשנות השישים הפך את ענף מטעי הנשירים לענף מרכזי בתעסוקה ובהכנסות המשק. המשמעות לאורח החיים היתה שממאי ועד ספטמבר קטפנו פירות, הובלנו לבית האריזה, ארזנו, העמסנו ושלחנו מאות טונות לשווקים. גודל שטחי המטע הגיע ל-400 דונם, שכללו אפרסקים, שזיף אירופי, משמש, זית וחלקות קטנות של פירות אחרים. "גן העדן" היה המקום בו ניטעו פירות מכל מין לניסיון. קטיף הפירות שם יועד בעיקר לחנות שניצבה על הכביש הראשי והציעה לעוברים בדרך ולנוסעי האוטובוסים פירות לקנייה. כדי להתאים את אורח החיים לנוהלי השוק שאינו פועל בשבת, לא התקיים קטיף ביום שישי, כשאי אפשר לשלוח לשוק את הפרי שנקטף. במקום זאת היה יום השבת פעיל ככל יום חול. וכך "קיבלנו שבת" בכל יום שישי בטקס בחדר האוכל לפני הארוחה החגיגית ולמחרת יצאנו לקטוף. ביטוי קיבוצי מוכר היה "יש לי מחר שבת" שפירושו - יש לי יום חופש ביום חול. אבל לנו, יום החופשה השבועי היה כל הקיץ ביום שישי. ימי הקטיף התחילו בהשכמה מאד מוקדמת ובשתיית קפה של שחר בחדר-האוכל. ב-04.30 יצאו הטרקטורים והעגלות נושאות הקוטפים לחלקות המטע. מול צינת הבוקר לעומת החום הרב שעוד יגיע לבשנו חולצה עם שרוולים שהוסרה בהמשך היום. הפסקת ארוחת-הבוקר התקיימה בחדר האוכל לעובדי החלקות בשקע הדרומי ובדייקה. מי שעבד בלימנים המרוחקים אכל בסככה שהוכנה במקום. המתנדבים לקטיף הגיעו ממגוון מקורות: תלמידי הגדנ"ע בשירות לאומי, מתנדבים מחו"ל (וזכורות לטוב השבדיות והשוויצריות ורבים אחרים), חיילים מבסיסי האזור, עובדי בית "האיחוד" שגוייסו על-ידי מזכירת "האיחוד" סנטה יוספטל לשלושה ימי קטיף ועוד. בשדה-בוקר שהו בו זמנית 300 קוטפים והיה צריך לנהל את מבצע הקטיף ולהאכיל ולשכן ולטפל בכל הציבור הזה. אחד התפקידים שלנו כעובדי המטע היה לשמש מקשרים למחנות העבודה. לדאוג לצורכיהם, לקחת אותם לטייל בסביבה (מעיינות הצין), לספר בערב על המשק בלוויית שקופיות או לדאוג למסיבת הסיום של מחנה העבודה. בעינינו, כמי שהיו בשדה-בוקר במחנה עבודה, זכורות החוויות הקשורות בתקופה שבילינו בקיבוץ כחוויית נעורים טובה. העובדה שענף גדול כל כך התבסס רק על כוחות זמניים נראית ממרחק השנים מוזרה, אבל כך היה. ואולי גם זה שורש היעלמותם של הענפים עתירי העבודה, ידיים עובדות שהוחלפו בתעשיות ממוכנות. באחת השנים הוטל עלי להכין את סככת הלימנים לארוחת-הבוקר של הקוטפים בשטחים המרוחקים. לקחתי חומרי ניקוי והתחלתי להכין את המקום לייעודו. מרוב התלהבות שפכתי לניקוי הכיור חומצה מלחית ואקונומיקה. הריאקציה שיצרו שני החומרים הקטלניים האלה גרמו לי להחנק. צור, מרכז המטע, פינה אותי הביתה. יום של התאוששות וזה עבר. לא אכלו באותו יום בסככה אבל בימים הבאים פיציתי אותם בחביתות הבוקר שהכנתי שם. שיחקנו בלי דעת והבנה בדברים מסוכנים. זאב זיוון.