ערב תה

ערב תה במלחמת יום-כיפור, סוף 1973 ותחילת 1974, היתה במשק טלוויזיה אחת לחברים במועדון ועוד שתי טלוויזיות פרטיות: בביתו של הרופא ד"ר סרצ'נסקי (אביו של גדעון סער) ובביתה של מורה שכירה. באותם ימים קשים שידרה הטלוויזיה נון-סטופ דיווחים משדה הקרב. חברים רבים היו מגוייסים ואלה שנותרו במשק היו מרותקים למסך בכל ערב. אז עלתה ההצעה לרכוש טלוויזיות לחברים. ההצעה נתקלה בהתנגדות רבה, בעיקר בגלל החשש שהחברים יסתגרו בחדרים ולא יגיעו למפגשים חברתיים. אני הייתי אז בין "הלוחמים" למען רכישת טלוויזיות וניהלתי ויכוחים וריבים רבים, בין השאר עם מרכז המשק דאז – אריה וינד... כשהגענו לשלב ההצבעה, דאגנו קודם כל לשתף בהצבעה במכתבים את כל המגוייסים, ואני זוכרת שגם ביניהם היו מתנגדים. בעקבות כל זאת חשבתי שכדי שיתקיימו מפגשים חברתיים יהיה נכון לעשות משהו ולאו-דווקא למנוע משהו, וכך עלה הרעיון לקיים ערב אחד בשבוע "בית פתוח" עם כיבוד צנוע: תה, קפה, עוגה ו... גרעינים (אלה היו כל הפיצוחים של אז). את ה"ערב" הראשון לקחנו על עצמנו שלום ואני. הדירות היו קטנות מאד [42 מ"ר] חדר אחד להורים וחדר שני לילדים. סידרנו את המיטות בצורת ר כדי שיהיה מקום לשבת, הכנו תה, קפה, עוגה וגרעינים וחיכינו במתח לאורחים. שלום, כדרכו, היה מאד סקפטי: "תראי שאף אחד לא יבוא...". הראשונה שנכנסה היתה כרמלה ומיד "יצאנו מכלינו" לשרת אותה. תוך כדי התחילו להגיע גם חברים נוספים. בסיכומו של דבר ה"ערב" היה הצלחה, במיוחד בערבי החורף הגשומים* (באותה שנה ירדו בשדה-בוקר לפחות 146 מ"מ). הבתים היו מלאים והמקדימים היו צריכים לפנות מקום. אפילו הרווקים השתתפו בארוח, וחוה צורגיל הכינה, בתוֹרָה, עוגת "קרמשניט". ה"ערב תה" נגמר כשחברים התחילו להגזים ולהכין "ארוחות שחיתות". כך חולפת תהילת עולם... פנינה ב . בערב התה מריח הקפה למרחקים. כשאתה רוצה למצוא היכן זה בכלל, עליך ללכת לפי חוש הריח. ...יושבת לה חבורה, מצב רוח מרומם, ובאותן שעות עובד הפה: גם לועס, גם מברבר ולפעמים גם מעשן. באותו יום דואג המארח לשמן את צירי הדלת מפני שהיא נפתחת פעמים אין ספור. ואז, בפעם המי יודע כמה, נפתחת הדלת ובן-אנוש שכולו רטוב, נכנס פנימה. המארח חסר הישע מביט בעיניים מתחננות ומבקשות: "אנא, התנדפו והשאירו מקום לעולים זה מקרוב באו", אבל הכל כבמטה קסם דבוקים למסעד כסאותיהם. בלי ברירה רבה מתחמק המארח החוצה ומתדפק על דלתי השכנים לבקש עזרתם למושבים, ואז הוא נזכר שהם אצלו... כתבה רחל פינקלשטיין מגרעין הר"ת, עלון 72, מרץ 1974. קיצרה: אביבה